התחדשות בהלכה או חרבן ההלכה?

הערב התקיים ערב בנושא "התחדשות בהלכה או חרבן ההלכה?" בעירנו מודיעין, בשיתוף המחלקה לתרבות יהודית בעירייה, נאמני תורה ועבודה וגשר ההלכה. הערב נערך לכבוד צאת ספרו של ד"ר מאיר רוט, על משנתו של הרב אליעזר ברקוביץ'. דבר בקצרה הרב ד"ר צחי הרשקוביץ' על משנתו של הרב אליעזר ברקוביץ'. לאחר מכן התקיים פאנל עם הרב ד"ר מיכאל אברהם והרב פרופ' נריה גוטל בהנחיית הרבנית רחל שפרכר. הנה דברים שרשמתי (לא כתבתי כל מה שנאמר. אני מקווה שתפסתי את עיקרי הדברים.):

הרב מיכאל אברהם:

אפשר לסכם שכולנו נגד "חורבן ההלכה", אז כנראה שאנחנו צריכים "התחדשות בהלכה", אז צריך להגדיר מהי "התחדשות בהלכה". ההגדרה היא כנראה: "שינוים והתאמות". ולכן הכותרת צריכה להיות "שינויים בהלכה – התחדשות ההלכה או חורבן ההלכה?".

אך גם הכותרת של "שינויים בהלכה – התחדשות או חורבן?" היא בעייתית. הדיון לא צריך להיות למה יגרום שינויים בהלכה. הדיון צריך להיות האם נכון לעשות שינויים. אם צריך, אז יהיה אפשר לדון אם זה יביא להתחדשות או לחורבן. ובעצם גם הנזק והתועלת צריך להישקל רק אחרי שנדע אם זה אפשר או לא אפשר.

אז יש שלוש רמות:

א.      האם נכון לעשות שינויים?

ב.      האם ניתן לעשות שינויים?

ג.       מה תהיינה התוצאה?

השאלה הראשונה: האם צריך לשנות?

יש שיטות הסוברות שלא, כי ההלכה ירדה מסיני. ההלכה מושלמת, ולכן אין מה לשנות.

אך התחושה היא שכן. יש תחושת חנק ומצוקה בהרבה מאד תחומים (המינון עולה עם הזמן, ולדעת הרמ"א הוא עולה בקצב אקספוננציאלי). העולם משתנה, הערכים משתנים בקצב מאד מהיר, וההלכה צועדת בקצב שלה. הפער בין ההלכה לבין הסביבה גדל. לכן, לא בגלל הרפורמים או בגלל רצון לפרוק עול, אלא מסיבה אובייקטיבית, שהפער ההולך וגדל גורם לתחושה שצריך לשנות.

[ציטוט נבחר: "הרוצה להיתלות, יתלה באילן גדול"]

תחושת החנק אינה רק תחושה של "ההלכה מכבידה עלי בעולם המודרני", אלא תחושה שאיננו יודעים מה רצון ה' לדור שלנו. אם חלקים בהלכה מבוססת על הנחות מדעיות שהיום אינם רלוונטיים, אז צריך למצוא מה ההלכה הנכונה לדור שלנו, מה הקב"ה רוצה מאתנו היום.

כמה דוגמאות:

-          מעמד האשה, טב למיטב טן דו, ועוד.

-          בליעה בכלים.

-          הרחקת ג' חדשים בין פטירת הבעל לנישואין חדשים.

-          יו"ט שני

-          נוסח התפילה

-          קטניות

השיטה האומרת שצריך לשמור על המסגרת, יכולה להתקיים כל עוד הבעיות קטנות. אך התחושה היא שאנחנו כבר נמצאים במקום שהמסה של הבעיות הופכת להיות קריטית. במצב כזה צריך "לשנות פרדיגמה".

ההלכה איננה אוסף של הנהגות, ההלכה קובעת לכל מציאות כיצד יש לנהוג. אין טעם לשמר את הנוהג עם המציאות משתנה.

בקיצור לשתי השאלות הבאות:

האם אפשר לשנות? בקצרה: לא. הרמב"ם קובע שדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. אין לנו דבר כזה. בדרבנן צריך בי"ד גדול בחכמה ובמנין. זה בודאי שאין לנו.

אך זה לכאורה קצת פשטני. השינויים קורים כל הזמן.

מה יהיה תוצאות השינוים? האינסטינקט אומר שאם נשנה הכל יתפרק. אין לזלזל במחיר הזה. אבל עוד יותר צריך לעמוד על המחיר של חוסר השינוי. הרבה יותר אם הדבר הנכון הוא לשנות.

לסיכום: מי שטוען שאין לשנות – חובת הראיה עליו להסביר מדוע החשש מפני התוצאות היא מוצדקת מספיק בכדי למנוע תהליך של התחדשות ההלכה.

הרב נריה גוטל:

אני מסכים לרוב ועיקר מה שהרב מיכאל אברהם אמר.

נקודת המוצא של הנושא הזה הוא שיש מצוקה עם חוסר התחדשות ההלכה. ללא ספק העדר חידוש בהלכה הוא חורבן ההלכה. זה לא חידוש של ימינו. ההלכה – הולכת ומתקדמת. זו עובדה.

אנחנו נמצאים ב"נכות הלכתית". אין ספק שאם היתה סנהדרין בימינו ההלכה היתה נראית אחרת. אין לי שום ספק שאם היתה סנהדרין בימינו לא היתה היום יום טוב שני של גלויות.

לא נכון להלכה להשתנות חדשות לבקרים (בדומה לחוקי היסוד), על אף שההלכה צריכה להיות דינמית.

בקום המדינה טען ליבוביץ' שאין לשו"ע מה להציע לנושא הריבונות היהודית במדינת ישראל. הרב נריה חלק עליו וסבר שגם בנושא הריבונות יש לדמות מילתא למילתא. ההלכה הלכה בעקבות שיטת הרב נריה והפוסקים מאותגרים חדשות לבקרים כיצד לחדש בהלכה ע"י דימוי מילתא למילתא. זהו גם חידוש בהלכה.

יש חידושים בהלכה שהם אפשריים ורצויים, אפשריים ולא רצויים, ולא אפשריים:

יש נושאים שאפשריים ורצויים: לימוד תורה לנשים, נושא שעלה לאחרונה: הסכמי קדם נישואין, יחס לחרשים וכו' וכו'.

בארה"ב התיר מנהל לתלמידותיו לענוד תפילין בתפילה – אפשרי? כן. רצוי? לדעתי, לא.

גם איחוד הניסוחים בתפילה הוא אפשרי אך לדעתי לא רצוי.

יש שינויים לא אפשריים: יו"ט שני של גלויות, מוקצה בשבת, ועוד.

נקודה אחרונה: "חתימה ספרותית". כפי שרב אשי ורבינא הם חותמי התלמוד ולאחריהם כולם היו מחויבים לתלמוד, כך אנו מחוייבים לחתימה הספרותית של הרמב"ם והשולחן ערוך.

האתגר של החדשן הוא גם בנושא של דימוי מילתא למילתא, אך גם במחויבות לחתימה הספרותית.

לאחר סבב שאלות מהקהל רשמתי את הדברים הבאים של הרב מיכאל אברהם:

קצת השלמות לדבריי דלעיל: חד משמעית שאני חושב שהרבה שינויים הם אפשריים. למרות הכללים של הרמב"ם על דבר שבמניין ובי"ד גדול, בכל הדורות נעשו שינויים וניתן לעשות שינויים. במקום שתקנה תוקנה על סמך טעות (לא על שינוי) – אפשר לשנות. כשהתקנה גורמת לחילול השם – אפשר לשנות. יש עוד כללים, אך חשוב לצייר את המסגרת: אם נכון לשנות, לא תמיד אפשר לשנות אך הרבה פעמים אפשר לשנות.

מה ההבדל בין ההצעות שלי לרפורמים: לא מעניין אותי. אם ההצעות שלי נכונות – אז זה מה שצריך לעשות, בין אם זה רפורמי או לא. אם הם צודקים – אני אהיה אתם. [לזה הסכים גם הרב גוטל]

חולק על דברי הרב גוטל שצריך מחויבות לחתימה הספרותית של השולחן ערוך. הגמרא הוא מנדטורי, אך לא השו"ע. צריך לחזור חזרה לפסיקה מסדר ראשון.

[נימה אישית: הערב היה מאד מעניין. הציבור היה רב יחסית. אבל, למרות הנושא שהוא לדעתי בוער, רוב הציבור היה מבוגר יחסית ומאד אשכנזי. צעירים היו מועטים (הגם שזה התקיים ב"עיר הצעירים" מודיעין) וספרדים/מזרחיים היו עוד יותר מועטים. אינני יודע אם זה קשור לכך שכל הדוברים היו אשכנזים, אך זה מה שעיני ראו. האם הנושא הזה לא מעניין ספרדים? האם אפשר בכלל לדבר על "ספרדים" כיום כקבוצה שמעניין אותם או לא מעניין אותם משהו? אינני יודע.]