שיור בעירוב - מה קרה לסעיף בשו"ע?

אחת ממלאכות שבת היא, כידוע, איסור הוצאה מרשות לרשות. כדי להקל על חיינו, הערים בהם אנו גרים מוקפים בצורת הפתח, הנקרא בפי העם "העירוב", ההופך את העיר כולה לרשות היחיד ומתיר לטלטל בתוכה.
מעניין, שכשהשלחן ערוך העלה את האפשרות לעשות עירוב לעיר שלם, הוא סייג את ההיתר הזה (שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שצב סעיף א):

עיר שהיתה קנין יחיד, אפילו נעשית של רבים, משתתפים כולם שיתוף א' ויטלטלו בכל המדינה. וכן אם היתה של רבים ויש לה פתח אחד, משתתפים כולם שיתוף א'. אבל אם היתה של רבים ויש לה שני פתחים שהעם נכנסים בזה ויוצאים בזה,  אפילו נעשית של יחיד אין מערבין את כולה, אלא מניחין ממנה מקום א', אפילו חצר אחת ובית לתוכה, ומשתתפין השאר ויהיו אלו המשתתפין כולם מותרים בכל העיר חוץ מאותו מקום ששיירו, ויהיו אותם הנשארים מותרים במקומם בשיתוף שעושים לעצמם. ואם היו הנשארים רבים, אסורים לטלטל בשאר כל העיר. ודבר זה משום היכר הוא, כדי שידעו שהעירוב התיר להם לטלטל בעיר זה שרבים בוקעים בה שהרי המקום שנשאר ולא נשתתף עמהם אין מטלטלים בו אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן. ואם רצו לערב מבוי מבוי בפני עצמו, כל שכן דמהני דאין שיור גדול מזה. 

כלומר, כדי שאנשים יידעו שיש איסור הוצאה ובעיר הזאת מותר לטלטל בגלל שיש עירוב - צריך להשאיר מקום אחד שהוא לא חלק מהעירוב.

האם ידוע לכם על עיר בה משאירים מקום אחד מחוץ לעירוב?

הרב עמרם אבורביע כותב כך בספרו נתיבי עם (קישור):

בירושלים העתיקה שמעתי מרבותי שהשיור היה "קהוות אל בשורה" שהיא לצד ימין הכניסה של רחוב היהודים בבואך דרך שער יפו. וכאן בפתח תקוה מיום בואי אני שואל לחכמים היכן הוא השיור.

הוא ממשיך ומנסה ליישב את המנהג שלא להשאיר שיור, כפי שכתב השו"ע:

ואילו היו אינם-יהודים גרים עמנו היינו סומכים על מאן דאמר שבתי הגוים הם שיור. והמגן אברהם אמר דאפשר דסבירא לן כרש"י שאינה נקראת של רבים פחותים מס' [=ששים] ריבוא

גם ערוך השלחן מנסה ליישב את המנהג:

ותמהו רבים דלמה אין אנו נוהגין כן ואנחנו מערבין הערים שלנו בלי שום שיור וזהו נגד המשנה [נ"ט.] והגמ' וכל הפוסקים ויש מי שתירץ דאנן סמכינן על פירוש רש"י [עירובין מ"ז. ד"ה שלש חצירות] ז"ל שפי' עיר של רבים היינו שיש בה ששים רבוא [מג"א סק"ב] ויש מי שכתב דסמכינן על מי שסובר דבתי אינם יהודים נחשבים כשיור [א"ר סק"ב] והדוחק מבואר ולי נראה שאין שום התחלה לקושיא זו דזה שהצריכו חכמים שיור זהו בערים שלהם שהיו מוקפות חומה סביב העיר ולא נחסר שם רק העירוב ובזה צריך שיור להיכר כמ"ש אבל בערים שלנו שאין מוקפות חומה ואסור לטלטל בעיר אלא שאנו עושין אותה כמוקף ע"י צורות פתחים וכשנתקלקל אחד מצורות הפתח מכריזים שאסור לטלטל א"כ אין לך היכר גדול מזה והכל רואים הצורת הפתח שבכל קצוות העיר ושתיכף אחר הצורת הפתח אסור להוציא ואין לך היכר גדול מזה [ועוד דבלא היקף חומה אין בית מסויימת לקצה העיר וממילא שיש בתים אחרי הצורת הפתח והם השיור]: 

ערוך השלחן מעמיד את דברי השלחן ערוך דווקא בעיר מוקפת חומה, אך בעיר שמוקפת בעזרת חוט צורת הפתח - החוט עצמו הוא השיור.

בספר "ושמחת בחייך" על הרב פנחס טייץ (נכתב ע"י בתו הרבנית רבקה בלאו) מובא שיור מסוג אחר:

משפחות צעירות ביקשו גם שיוקם עירוב, כך שהורים יוכלו לצאת לטייל עם תינוקותיהם בעגלות מבלי לעבור על מצוות טלטול בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים או ברשות הרבים עצמה. במשך שנים לא רצה הרב טייץ בעירוב, אולם כשנוכח שהדבר דרוש להורי ילדים קטנים, הסכים להקימו. התעוררה בעיה שמא ילדים שהתרגלו לטלטול בשבת לא יזכרו לברר בעיר אחרת אם יש בה עירוב., ויש לחשוש שבהיעדר מודעות להלכות טלטול בשבת יבואו לידי חילול שבת. הרב אלעזר מאיר טייץ הציע פתרון: בשבת אחת בכל שנה יכריזו מראש ומבעוד מועד שאין עירוב וחל איסור טלטול בשבת. כך ילמדו הילדים את דיני השבת ויקפידו לברר בכל מקום שיבלו בו את השבת אם יש בו עירוב.