חזרתי עתה מערב מיוחד לרגל יום הולדתו ה40 של הרב חיים נבון. הערב נפתח עם שיעור של שעה מהרב נבון על היהדות בעולם הפוסט-מודרני, ולאחריו התקיים דיון על רבנים, יהדות, אינטרנט ופייסבוק. הדיון, שנערך בהשתתפות הקהל, הובל ע"י עמילי אמרוסי, ד"ר תומר פרסיקו והרב חיים נבון.
בפתיחת הדיון הרב נבון אמר דברים שהרגשתי הזדהות מלאה אתם, וכאלו נאמרו מתוך גרוני. להלן תמצותם (הפעם מתוך גרוני, ולא בדיוק כפי שנאמרו).
הרבנות שלנו, הרבנים חסרי הזקן וחסרי החליפות, זה רבנות ניסיונית. זה שאנחנו זמינים ופעילים בפייסבוק, ולא יושבים במזרח, אנחנו חסרי פוזות ומשתפים את עולמנו עם חברנו ועם בני קהילתנו. זה לא היה בעבר וגם לא מצוי היום כל כך בין רבנים. ישנם רבנים שקוראים כל מיני רומנים וצורכים אמצעים שונים של תרבות כללית, אך לעולם לא יזכירו זאת כשהם מדברים עם מישהו מבני קהילותיהם. הם ידאגו שישמר דיסטנס מסוים. זה שאנחנו מדברים לעיתים גם על דברים שהם לא תורה במאה אחוז, זה חלק מאותה רבנות ניסיונית.
איננו יודעים אם הניסוי הזה יצליח. במידת מה בני הקהילות שלנו הם שותפים בניסוי הזה לפעמים ברצון ולפעמים בעל-כורחם.
אנחנו בוחרים ברבנות הניסיונית הזו, על פניה של הרבנות הקלאסית והשמרנית, משני טעמים. הטעם הראשון הוא שאנחנו מאמינים שזה מתאים בהרבה אופנים לציבור אותו אנחנו פוגשים, ציבור שאיננו רגיל להיררכיות ושרוצה שידברו אליו בגובה העיניים. הטעם השני הוא, ואי אפשר להתחמק מזה, שזה מה שמתאים לנו. זה מי שאנחנו. הגענו לתפקיד ולמעמד בו אנחנו נמצאים, לפעמים בזכות ולפעמים בחסד, ועלינו למלא את התפקיד הזה בדרך הכי טובה שאנחנו יכולים. הדרך הכי טובה שאנחנו יכולים, זה להיות מי שאנחנו, ולא לנסות להיות מישהו שהוא לא אנחנו.
זה נסיון מעניין. אני תוהה אם הוא לא בא באיחור (הרגיל, יש לומר), דווקא בזמן שאנשים חוזרים לחפש סמכותיות, בהיררכיה ואבא גדול שישמור עליהם.
השבמחקהנסיון הזה נשמע דבר מצוין
השבמחקהבעיה מתחילה, כאשר באמצע ה'ניסוי', כבר ה'חוקרים' החליטו שהוא הסתיים בהצלחה, ומדברים בבטחון עצמי רב כנגד השיטות ה'קלאסיות' - עיין ערך הפולמוס ביחס לרבנות הראשית לישראל.
והרי כבר היו דברים מעולם:
וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן אמר לו נדב לאביהוא אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור אמר להן הקב"ה הנראה מי קובר את מי אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני (סנהדרין נב,א)
אגב, הטעם השני הוא חלק מהותי מ'פער הדורות'. נדמה לי, שהתחושה המרכזית בקרב גדולי ישראל היתה, שהם לא ראויים בכלל לשמש ברבנות, ובכלל זה לא מתאים להם, אלא שהם מוכרחים לכך וכו', (יש תשובה יפהפיה של ר' משה פינשטין ביחס לזה בחלק האחרון של אגרות משה - למה הוא מתפלל על חולים שמבקשים ממנו להתפלל לרפואתם)
אני אנסה לנסח את הטיעון השני בצורה יותר חדה.
השבמחקהטיעון של הרב נבון הוא 'כזה אני, קבלו אותי כפי שאני', וזה בעצם שקול לעמידה מול הקהילה 'כאלו אתם, אני מקבל אתכם כפי שאתם'. בעיני, זה נוגד דבר מאד בסיסי ברבנות קהילה, כפי שהצגת לא פעם בטורים שלך - מטרתו הראשית של הרב היא לקדם את הקהילה שלו מבחינה רוחנית, וממילא ברור שהרב צריך להצטייר ככזה שהוא מעונין בראש ובראשונה מעונין להתקדם בעצמו מבחינה רוחנית
אני כנראה לא הבנתי את דבריך לאשורם, שכן לא מצאתי בהם שני טיעונים.
השבמחקבגדול אשיבך כך:
א. זה שאני לא יודע לומר שהניסוי שלי מוצלח, לא בהכרח מונע ממני להגיד שמישהו אחר לא מוצלח (הגם שלפעמים מצטייר מהבלוג שזה הדבר היחיד שאני עסוק בו, זה ממש לא כך בחיים האמיתיים).
ב. אני לא מבין את הקשר למאבק על משרת הרב הראשי. אני לא מבין למה הרב סתו הוא פחות "רב קלאסי" מהרב לאו. זה שהוא הולך בלי פראק וכובע?!
ג. אני לא רואה בין חבריי, הרבנים הצעירים, את מה שאתה מתאר על נדב ואביהו. ההיפך הוא הנכון, הרב נבון מאד מקושר לרבו, שהוא מזקני הדור, והוא לא יוצא דופן בכך.
ד. אני לא רואה סתירה בין חוסר הפוזות לבין חוסר בשאיפה רוחנית. [בעז"ה אם אספיק אעלה היום פוסט שקשור לנושא הזה.] במילים אחרות, זה שרב קורא יוכי ברנדס לא סותר את זה שיש לו שאיפות רוחניות.
הטיעון הראשון היה, שיש להתיחס לרבנות ה'קלאסית' בענוה, כיון שהרבנות ה'מתחדשת' עדיין לא הוכיחה את עצמה, לפחות ברמה הנדרשת על מנת להעביר ביקורת.
השבמחקאני כלל לא מכיר את הרב לאו, אבל אני חושב שהרב אריאל הוא בהחלט דוגמא לרבנות 'קלאסית' ו'שמרנית', ובדיוק משום כך, שללו רבים את מועמדותו לרבנות הראשית.
דוגמא נוספת - באחד הציוצים שלך תמהת על הרב גליקסברג שלא 'פורש בכבוד', בעוד שהדבר ברור, שברבנות ה'קלאסית', הרב לעולם לא פורש מתפקידו (על החסרונות והיתרונות שבדבר).
לא התיחסתי לרב נבון, או לך, באופן ספציפי, אלא לעקרון הכולל של 'רבנות נסיונית'. אני חש שבין הרבנים ה'נסיוניים' יש התרחקות מ'זקני הדור' ואשמח לדעת שאני טועה.
לגבי הטיעון השני, אין סתירה עקרונית אבל יש סתירה מעשית. או במילים אחרות, אם ה'בלבת' מודע לכך שהרב קורא יוכי ברנדס, יותר ממה שהוא מודע לכך שהרב מתאמץ מאד מאד על נקודות אלו ואחרות בעבודת ה', אז יש כאן איזו בעיה..
גם בסנדלרות ה'קלאסית' הסנדלר לעולם לא פורש מתפקידו.
השבמחקלא ברור מי הם הרבים שהתנגדו למועמדותו של הרב אריאל לרה"ר. אני חשבתי שזו טעות לנסות להעביר חקיקה בעניין (כמו גם הרב ליכטנשטיין). זה לא קשור לכך שהוא קלאסי או לא. (מבדר מעט שבבחירות האחרונות הוא לא נבחר בגלל שהחרדים סברו שהוא לא מספיק קלאסי).