מה רע בפרישה לפנסיה?

שימו לב לנתונים הבאים:
- הרב יעקב אריאל, רב העיר רמת גן - בן 76
- הרב שמחה הכהן קוק, רב העיר רחובות - בן 83
- הרב נתן אורטנר, רב העיר לוד - בן 78
- הרב יצחק פרץ, רב העיר רעננה - בן 75
- הרב שלמה קורח, רב העיר בני ברק - בן 78
- הרב יצחק יחיאל יעקובוביץ', רב העיר הרצליה - בן 83
(כל הנתונים מויקיפדיה)

זה נושא שמשום מה לא נעים לדבר עליה.
העובדה היא שרבנים רבים לא מרגישים צורך לצאת לפנסיה. לאחרונה התפרסם בכלי התקשורת כי רב עיר בעל זכויות רבות, ננעל מחוץ למשרדו מכיוון שלא הסכים לפנות את המשרד ולפרוש לגמלאות. רב אחר הגיע לגיל פרישה והמוסד בו הוא מועסק הוציא מכרז למציאת רב חדש ותלמידיו החתימו עצומה כנגד הפרשתו לגמלאות.

כפי שהבאנו לפני מספר שבועות, עפ"י החוק:

רבני ערים אינם נחשבים עובדים אלא נושאי משרה, ועל כן חל עליהם החוק ולא הסכם קיבוצי. העיקרון שחל עליהם משתנה בהתאם למועד שבו נבחרו לכהן ועל פי התקנות שהיו בתוקף בעת בחירתו.
רב שנבחר לפני שנת 1974, מכהן עד גיל 120.
רב שנבחר משנת 1974, מכהן עד גיל 75, ומועצת הרבנות הראשית יכולה להאריך עד גיל 80.
רב שנבחר משנת 2007, מכהן עד גיל 70, ומועצת הרבנות הראשית יכולה להאריך עד גיל 75.

חלק מהרבנים שאת שמותיהם וגילאיהם רשמתי בתחילת הרשימה הזו נמצאים עדיין בשיא כוחם. הם פעילים מאד והתקיים בהם דברי חז"ל "כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם". אך אחרים מהרשימה לא זכו להיות בשיא כוחם. לא ניתן להשוות את פועלם בעירם למה שהיה לפני שהם הגיעו לגיל שבעים. זאת, בעיקר מסיבות רפואיות.
אך יש גם רבנים שהקהילה שלהם "נעלמה" עם השנים. במקומות אלו, הקהילה שבחרה בהם ושמעה את לקחם בתקופה בה נבחרו לרבנות כבר איננה במקום יותר. במקומה הגיעה למקום קהילה שונה מאד באופיה. לפעמים מדובר בקהילה בעלת אוריינטציה אשכנזית מאד שבחרה רב אשכנזי מאד, אך ברבות הימים האשכנזים עזבו את המקום ובמקומם פרחה במקום קהילה ספרדית שאינה מזדהה כלל עם הרב המקומי.
יש גם מקרים בהם הרב השתנה. הרב הגיע למקום כמזוהה עם המזרחי, אך ברבות הימים והשינויים הפוליטיים הרב בחר בדרך אחרת, שהקהילה אינה מזדהה אתה ולכן כבר אינה מעוניינת להיות משומעי לקחו.
כאמור, על פי החוק גם רב עיר שנבחר אחרי 1974 יכול להאריך את כהונתו עד גיל 80. אך במקרים כאלה, שהרב אינו ממלא את תפקידו לספק את שירותי הדת של תושבי העיר במידה שהוא היה מצפה מעצמו לפני לא הרבה שנים, או שהקהילה והרב כבר לא מתאימים זה לזה, מה ההצדקה של הרב להישאר בתפקידו?
אני לא תובע מהרב לקפח את פרנסתו וברגע שהקהילה משתנה מעט לקום ולעזוב. יכול להיות שבאידיאל היה צריך להיות ככה, אך בעולם בו צריך כסף על מנת לחיות אני לא חושב שזה צריך להיות כך. אך בגיל שבכל שאר המקצועות פורשים לפנסיה, מדוע אצל רבנים זה נחשב לבושה לפרוש לפנסיה? זה לא אומר שמעתה הם יידרשו להישאר בבית ולא להראות את פניהם ברבים, אני בטוח שישיבות רבות יתכבדו ברבני ערים בדימוס שיבואו לתת שיעורים בישיבתם.
גם רב שנמצא בשיא כוחו אך הגיע לגיל פרישה, אינני רואה בזה בושה לומר: תרמתי לחברה כך וכך שנים מחיי, אשמח לסייע לרב צעיר יותר להכנס לתפקיד, ואחר כך להנות משארית חיי בחיק משפחתי בשקט ובשלווה. [מי שרוצה דוגמא חיה לרב שעשה כך יכול לעלות לנוב ולחזות ברב הותיק במקום שפרש לגמלאות ופינה את מקומו לרב צעיר ומוכשר שנכנס לנעליו הענקיות].
לצערי הרב, אצל חלק מהרבנים שהגיעו לגיל הפרישה יש תחושה כי הם מרגישים שאסור להם לעזוב את העמדה שמא ימנה תחתם רב בעל השקפה שהם אינם מסכימים אליו. כאילו שהקב"ה הציב אותם בתפקידם כדי לשמור שלא יתמנה לתפקיד הזה מישהו בעל השקפה שאינה לרוחם. אני מקווה שזה רק התחושה שלי ושלהם יש מניעים יותר טהורים מאשר למנוע מקהילתם את הרב שהם מעוניינים בו.

[ואם תרצו, הנושא הזה גם קשור לבחירות לרבנות הראשית. כל הרבנים המנויים לעיל הם חברים בגוף הבוחר את הרבנים הראשיים. עליהם ניתן להוסיף עוד מספר רבנים מהגוף הבוחר שעברו את גיל השבעים וחמש ואף את גיל השמונים. אם יש ביניהם כאלה שנשארים בתפקידם רק כדי למנוע את הקידמה מלהגיע לרבנות עירם, יש סיכוי שיצליחו גם למנוע מהקידמה מלהגיע לרבנות הראשית...]