יום הולדת שנה ל'בית הלל'

לפני שנה בדיוק הצטרפתי ל'בית-הלל - הנהגה תורנית קשובה' והתקיים כנס היסוד של הארגון.
הצטרפתי לארגון משתי סיבות:
א. לא היה לי נעים מאחד מחבריי שהיה לו מאד חשוב שאצטרף.
ב. כאחד שמבקר רבות קולות תורניים ורבניים המתפרסמים בתקשורת, לא היה נראה לי צודק להישאר בחוץ בדיוק כשקמה ארגון המבקש לשנות את הקול הרבני המושמע בתקשורת.

החבר שהביא אותי לבית-הלל פרש זמן קצר לאחר מכן מסיבות שלא ברורות לי עד היום, אך אני נשארתי.

כשהארגון קם, הבעתי כאן מספר חששות, ואני חושב שזה זמן טוב להסתכל אחורה ולבחון את הדברים.
להלן סיכום של החששות שהיו לי:
א. האם אפשר להקים ארגון רבני משפיע שיתבסס על דיבורים ולא על מעשים?
ב. האם ניתן בכלל להביע עמדה שהיא מורכבת בתקשורת הישראלית?
ג. האם בשיח הדתי הפנימי יהפוך השם "בית הלל" לתחליף של המילה "רפורמי"?

אני חושב שבשנה האחרונה בית-הלל הוכיח שהוא בהחלט יכול להשפיע על השיח התקשורתי. אמנם בשנה האחרונה לא היו נושאים תקשורתיים בהם בית-הלל עמד מול גופים רבי השפעה. ובכל זאת גוף שקם לפני זמן כה קצר בהחלט הצליח לייצר השפעה תקשורתית, גם בתוך הציבור הדתי וגם מחוצה לו.
אך אני חושב שההצלחה של בית הלל הוא יותר מעצם ההצלחה להשמיע את הקול בתקשורת. אחד הדברים שתמיד הפריעו לי בהתייחסות הרבנית בתקשורת, היה שזה תמיד בא בתגובה למשהו אחר. אין אף פעם אמירה שבאה מתוך רצון להציף נושא, וקשה למצוא אמירה שבאה אחרי ניתוח בשיקול דעת. במקום זאת אנחנו מוצאים הודעות לתקשורת הבאות כתגובה לאמירות של אחרים, ולרוב תגובות אלו מתגבשות תחת הלחץ להוציא משהו לתקשורת בזמן. בית הלל הקים בית מדרש הלכתי ובית מדרש רעיוני כדי לגבש עמדה בשיקול דעת בנושאים שונים. ברור שלא יצליחו לייצר נייר עמדה בכל נושא, בטרם יעלה זה לתקשורת. אך הכיוון והרצון להבהיר לעצמנו נושאים שונים, ולא להיתפס תמיד כמגיבים וכלא מוכנים הוא חשוב.

אם ניתן להביע עמדה מורכבת בתקשורת שאנחנו מכירים, עדיין אינני יודע לומר. בית הלל עשו פה ושם טעויות בהתנהלות התקשורתית בשנה האחרונה. אינני מאמין שיש מישהו שחשב שניתן היה לא לעשות טעויות. בינתיים אני די מרוצה מההתנהלות התקשורתית, מהתכנים שניסו והצליחו להפיץ וגם מהרצון ללמוד מטעויות.

אני חושב שהמונח 'בית הלל' אכן הפך במקומות מסוימים לתחליף ל'רפורמי'. כעת, זה לא כל כך מעניין אותי. אני מכיר טובה למספר רבנים שבתחילת הדרך התנגדו נחרצות להקמת בית הלל, אך לאחר מכן מיתנו את התנגדותם, והבינו ש'בית הלל' לא ייעלמו ושעדיף להגיע לשיח עם בית הלל במקום לנסות להלחם בהם. בין היתר כדאי להזכיר את הרב מנחם בורשטיין, שממה שידוע לי, בתחילת הדרך ניסה להפעיל לחץ על חברים בבית-הלל לפרוש מהארגון, אך לאחר מספר חדשים הזמין את ראשי בית-הלל להפגש איתו ועם צוות מכון פוע"ה, ואף הביע נכונות לבוא ולדבר באחד הכנסים של בית-הלל. ראוי גם להזכיר את תשובת הסמ"ס של הרב שלמה אבינר בעולם קטן על כך שאין להתייחס לרבני בית הלל כרפורמים, אלא צריך להתייחס לכל נושא לגופו.

לפני שנה רוב חבריי המכהנים כרבנים העדיפו לעמוד מרחוק ולא להצטרף לבית-הלל מכל מיני סיבות ותירוצים. כחלוף שנה אני מבקש לפנות אליהם ולומר: אם אתם מסכימים עם הדברים שבית הלל עשו בשנה האחרונה - זה הזמן להצטרף ולצרף את שמכם לרבני בית-הלל. גם אם עדיין נותרו בלבכם ספקות וחששות, אני חושב שאתם יכולים להסכים איתי שהכיוון הוא נכון וחיובי. חבל שלא תהיו שותפים.

אינני יכול לומר שאני חבר פעיל במיוחד ב'בית-הלל'. אין לי הרבה זמן פנוי לתרום לעשייה. אך אני שמח שנתנו לי את ההזדמנות לתמוך במהלכים שברובם הגדול אני מסכים להם.