כותרת המאמר היא "על הוראת מחשבת ישראל בתיכון דתי: המתח בין בית חינוך דתי לעולם האקדמיה". המאמר עוסק במטרת לימודי מחשבת ישראל בשנות התיכון. לפני שנגיע לטענותיו - האם לכם ברור מה מטרת לימודי מחשבת ישראל בתיכון? האם מנסים להנחיל ידע, חיבור לאמונה, יראת שמים, משהו אחר?
הכותב שם מראה לנגד עינינו:
מורים רבים חושבים שלימוד כתביהם של חכמי ימי הביניים עשוי לעזור לתלמידים לפתור את השאלות האמוניות שלהם כאן ועכשיו בראשית המאה העשרים ואחת... המורים והתלמידים מצפים שכתביהם של גאוני עולם כמו הרמב"ם, רס"ג וריה"ל יאומצו על ידינו ואל לבנו באופן מלא. אולם, הסיכוי שתלמיד דתי במאה העשרים ואחת יוכל לאמץ באופן מלא את השקפת עולמו של הרמב"ם, לדוגמא, הוא בלתי אפשרי.
לאחר מכן הוא מציב את המטרה שלדעתו יש לשאוף אליה:
מורה, יכול, ושמא, הוא צריך, לתבוע מתלמידיו לנסות ולבנות עולם רוחני, דתי ופילוסופי משלו. בעולם זה ישזור התלמיד חלק מהשקפת העולם של ההוגים השונים אותם למד.הכותב מצביע על שתי נקודות בהם יש ללמוד מהאקדמיה ואותם יש להנחיל לתלמידים הלומדים מחשבת ישראל:
א. פלורליזם דתי - לדבריו, אין באמת דרך הוגנת לשלב בין תורתו של הרמב"ם לבין תורתו של ר' נחמן מברסלב (ציטוט מדבריו: "ספק אם יוכלו שני גאוני עולם אלו לשבת זה לצד זה"), אך בכל זאת לשניהם מקום מכובד בארון הספרים היהודי ובמחשבת-ישראל. תובנה זו אמורה להוביל את הלומד למסקנה ש"בסופו של דבר היהדות מכילה בתוכה אמיתות הסותרות זו את זו".
ב. המחקר האקדמי מצביע על כך שמשברים הם אלו שהובילו ליצירת חלק גדול מהספרים החשובים של מחשבת-ישראל. לדברי הכותב:
כאשר המתבגר יגיע להבנה שהרעיונות הגדולים והספרים החשובים נולדו, כמעט תמיד, מתוך מצוקה, יקל עליו בנסיון האישי שלו ליצור לעצמו השקפת עולם שאתה הוא יכול לחיות.מאמר זה, שבשונה ממאמרים רבים בספר, אינו מאמר מחקרי אלא מאמר הגיגי, בהחלט העלה אצלי כמה נקודות למחשבה.
לנבוכי הדור פרק ב:
השבמחקמזמן הראשונים ז״ל עד דורינו זה נתרבו הדעות, והידיעות החדשות שנתרחבו נגעו לפעמים גם כן בנחלת האמונה, עד שלהבלתי מעמיקים ימצאו עוד מקום לנבוכים חדשים, מה שלא יספיקו להם ההישרות הראשונות, כי בזמן ההוא עוד לא נודעו הסיבות המביאות לידי דרכי הנביכה החדשות. על כן זאת היא חובת חכמי דורינו האמיתיים... והעבודה בזה רבה, כי לבד מה שצריך להשכיל ענינים חדשים איך להשפיע לבני דורינו ביחוד להצעירים שפנו אל המדעים שלא ישארו נבוכים, על ידי מה שנודיעם עמקי שרשי התורה בטהרתם עוד צריך גם כן עבודה גדולה איך להכניס בלב ולהזכיר כל דברי החכמה, ביחש להתישבות אמתת האמונה בלבבות, שנאמרו עד כה מפי רבותינו הראשונים ז״ל כהרס״ג והרמב״ם והכוזרי וכיוצא בזה. ומפני שלפעמים נמצאו בדבריהם ענינים שלא יוכלו להאמר לפי מצב דרישת החכמות בימינו, יבא הבלתי מעמיק לחשוב שבביטול איזה פרטים בלתי עקרים מדבריהם, אין לסמוך עוד גם על הדברים העקרים, שהם נטועים בשרשי האמתיות וקיימים לעד לעולם.
אני חושב שמדובר בהכללה גורפת
השבמחקיתכן שתלמידים פחות יתחברו ל'מורה נבוכים'. אבל לחלקים אחרים בהגותו של הרמב"ם (אגרות הרמב"ם, שמונה פרקים) הם יכולים להתחבר מאד.
הוא הרבה הרבה פחות פילוסופי, וגם באמונות ודעות יש קטעים רבים שניתן להפיק מהם תועלת וכן הלאה.
(אני ממליץ מאד על הספר 'בעקבות הכוזרי' של פרופסור שלום רוזנברג, שעשה עבודה מופלאה בחיבור התכנים של ריה"ל לימינו)
טוביה,
השבמחקאני חושב שאתה רק מחזק את דבריו.
גם אתה אומר שלא תמצא את התשובות במקום אחד וצריך לברור ולבחור ממקורות שונים על מנת לבנות השקפת עולם שלמה.
זה לא קשור להוראה בתיכון דתי
השבמחקגם בישיבה תיכונית, גם בישיבה גבוהה, קשה לי להאמין שהדרך ללימוד אמונה היא ביסוס כל האמונה על הוגה אחד ולמצוא אצלו 'השקפת עולם שלמה'. (שלא לדבר על כך, שמלכתחילה אין מחשבה לבסס אמונה על הרמב"ם וריה"ל יחדיו על כל הפערים ביניהם).
אני הבנתי שהבעיה שלו היא הפער בין הגות ימי הביניים לבין ימינו, ודעתי הדלה, שהפער הזה הוא בעיקר חיצוני,
לא ברור לי מדוע נושא החינוך הוא הקריטי כאן "הסיכוי שתלמיד דתי במאה העשרים ואחת יוכל לאמץ באופן מלא את השקפת עולמו של הרמב"ם, לדוגמא, הוא בלתי אפשרי". וכי לאדם בוגר זה כן אפשרי?
השבמחקגם לגבי התובנות לגבי מחשבת ישראל, ובעיקר הראשונה, האם ההבדל בין הגישות השונות לא ברור לכל אדם שמשקיע זמן בלימוד הנושא? (אפילו בהיסטוריה בסיסית, האם אדם שמודע לויכוחים הבלתי פוסקים בין חסידים למתנגדים במאות האחרונות לא יודע שיש מחלוקות מחשבתיות ביהדות?)
אמנם זה אורתוגונלי לנושא הפוסט, אבל בעקבות קריאתו, גיגלתי את שם הכותב "ירמי סטביצקי" והגעתי למאמר שלו בנושא צניעות שהתפרסם ב"מקור ראשון". אמנם קטונתי מלהציע נושאים לפוסטים, אבל אודה שהיה מעניין אותי לקרוא דעתך עליו...
נדמה שבשניהם הוא מגיע מנקודת ההנחה שלצעיר הדתי בדורנו יש קושי להתמודד עם טקסטים / הלכות, והצורך לבנות משהו שאיתו "הוא יכול לחיות".
רוב התכנים הנלמדים במחשבת אכן ארכאיים, אבל גם ללמוד את שייקספיר - להבדיל - זה ארכאי (והנה ב- YNET כרגע מתקפה קלה עד מתונה על כך שלא לומדים ספרות אלא מחשבת ישראל...).
השבמחקכל השאלה היא אכן מהי המטרה - אם רוצים לספק כלים לנער אינטליגנט להתמודד עם מה שקורה סביבו, זה בהחלט לא מתחיל אפילו להספיק.
אם המטרה היא להכיר את כתביהם ודיעותיהם של גדולי ישראל - זה מצויין.