התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.
לפני שנכנס לשגרה האפרורית של "אחרי החגים", כדאי להתעכב עוד טיפה ולחשוב על החג שזה עתה עברנו – שמחת תורה. לענ"ד אין אדם בקהילה הדתית שאינו פטור מלשאול את השאלות הללו, ובודאי שרבני קהילות רבים טרודים בהם מדי שנה. אתם מוזמנים להתבצר עוד רגע בתקופת חגי תשרי ולעשות מעט חשבון נפש על אופי חג שמחת תורה אצלכם ובקהילתכם.
- בראש ובראשונה, האם שמחת תורה בקהילתכם זה חג של התעלות או חג של הוללות? האם יש הרגשה של שמחה במהלך החג, או הרגשה של פריצת גבולות ו"הכל הולך היום"?
- נשים. נדמה שלא צריך להגיד יותר, אך ננסח זאת כך: האם שמחת תורה זה שמחה רק לגברים או שגם הנשים אמורות לשמוח? מה קורה בפועל? האם הנשים בקהילה בכלל מרגישות חלק מהשמחה?
- האם חברי הקהילה משתתפים בשמחה? האם רבים מהם מעדיפים לבלות את זמנם מחוץ למקום תפילתם הקבוע במניינים מהירים וכד'? האם יש דרך בו כל חברי הקהילה, או לפחות רובם המוחלט, יוכלו להתפלל יחד ולשמוח יחד בשמחת התורה? ואם הרבה מהחברים מתפללים במניינים המהירים, האם ילדיהם מתפללים אתם, או שילדיהם מוותרים ביום זה על התפילה בציבור לטובת התפילה המהירה של אביהם?
- בכל קהילה ישנם אנשים שלא אוהבים לשיר או לרקוד, אך אם המצב הוא שרוב החברים אינם רוקדים כנראה שאופי החגיגה אינו מתאים לקהילה. האם זה המצב אצלכם? אם כן, מה אתם עושים בנידון?
- כיצד קובעים מיהם החתנים? האם המנגנון שקובע מוריד את המתחים לקראת הבחירה המכרעת, או דווקא מעלה את המתחים?
בקהילה שלי בשנים האחרונות מוכרים את הזכות להיות חתן במכירה פומבית. מצד אחד זה חוסך דיונים והחלטות את מי ראוי לכבד, אך מאידך לא פעם אותו אדם קונה את הכיבוד שנה אחרי שנה.
- כמה מחברי הקהילה רואים בעלייה לתורה בשמחת תורה זכות וכמה מהם רואים בזה טורח שהיו מעדיפים לותר עליו? רובנו נוהגים לתרום כסף כשאנחנו מקבלים עליה – כמה מהעולים אצלכם בקהילה תרמו כסף על העליה? זה יכול להיות מדד טוב.
לא אשכח ששנה אחת נכנס אדם לבית הכנסת שלי שמעולם לא ראיתיו קודם לכן ולא היה נראה שהוא רגיל להכנס לבתי כנסת. כשכולו נרגש הוא אמר לי: "מישהו אמר לי שאם אבוא היום לבית הכנסת יתנו לי עליה – אז באתי".
- כמה מחברי הקהילה אינם "שורדים" עד סוף התפילה ביום הזה?
לפני שנכנס לשגרה האפרורית של "אחרי החגים", כדאי להתעכב עוד טיפה ולחשוב על החג שזה עתה עברנו – שמחת תורה. לענ"ד אין אדם בקהילה הדתית שאינו פטור מלשאול את השאלות הללו, ובודאי שרבני קהילות רבים טרודים בהם מדי שנה. אתם מוזמנים להתבצר עוד רגע בתקופת חגי תשרי ולעשות מעט חשבון נפש על אופי חג שמחת תורה אצלכם ובקהילתכם.
- בראש ובראשונה, האם שמחת תורה בקהילתכם זה חג של התעלות או חג של הוללות? האם יש הרגשה של שמחה במהלך החג, או הרגשה של פריצת גבולות ו"הכל הולך היום"?
- נשים. נדמה שלא צריך להגיד יותר, אך ננסח זאת כך: האם שמחת תורה זה שמחה רק לגברים או שגם הנשים אמורות לשמוח? מה קורה בפועל? האם הנשים בקהילה בכלל מרגישות חלק מהשמחה?
- האם חברי הקהילה משתתפים בשמחה? האם רבים מהם מעדיפים לבלות את זמנם מחוץ למקום תפילתם הקבוע במניינים מהירים וכד'? האם יש דרך בו כל חברי הקהילה, או לפחות רובם המוחלט, יוכלו להתפלל יחד ולשמוח יחד בשמחת התורה? ואם הרבה מהחברים מתפללים במניינים המהירים, האם ילדיהם מתפללים אתם, או שילדיהם מוותרים ביום זה על התפילה בציבור לטובת התפילה המהירה של אביהם?
- בכל קהילה ישנם אנשים שלא אוהבים לשיר או לרקוד, אך אם המצב הוא שרוב החברים אינם רוקדים כנראה שאופי החגיגה אינו מתאים לקהילה. האם זה המצב אצלכם? אם כן, מה אתם עושים בנידון?
- כיצד קובעים מיהם החתנים? האם המנגנון שקובע מוריד את המתחים לקראת הבחירה המכרעת, או דווקא מעלה את המתחים?
בקהילה שלי בשנים האחרונות מוכרים את הזכות להיות חתן במכירה פומבית. מצד אחד זה חוסך דיונים והחלטות את מי ראוי לכבד, אך מאידך לא פעם אותו אדם קונה את הכיבוד שנה אחרי שנה.
- כמה מחברי הקהילה רואים בעלייה לתורה בשמחת תורה זכות וכמה מהם רואים בזה טורח שהיו מעדיפים לותר עליו? רובנו נוהגים לתרום כסף כשאנחנו מקבלים עליה – כמה מהעולים אצלכם בקהילה תרמו כסף על העליה? זה יכול להיות מדד טוב.
לא אשכח ששנה אחת נכנס אדם לבית הכנסת שלי שמעולם לא ראיתיו קודם לכן ולא היה נראה שהוא רגיל להכנס לבתי כנסת. כשכולו נרגש הוא אמר לי: "מישהו אמר לי שאם אבוא היום לבית הכנסת יתנו לי עליה – אז באתי".
- כמה מחברי הקהילה אינם "שורדים" עד סוף התפילה ביום הזה?
במקומות שונים ניסו לתת תשובות שונות לשאלות שהעליתי כאן (ראו כאן לדוגמא). סביר להניח שאין פתרונות קסם ושמה שמתאים במקום אחד איננו מתאים לקהילה אחרת. אתם מוזמנים לעשות את חשבון הנפש עבור קהילתכם. אם יש לכם רב קהילה, תהיו בטוחים שהוא כבר חושב על שאלות אלו ואחרות הרבה זמן.
הרבי מקוצק היה אומר שיום זה לא נקרא "שמחה בתורה", הוא נקרא "שמחת תורה". לומר לך שלא מספיק שישראל ישמחו בתורה, צריך גם שהתורה תשמח בהם.
הרב מליובביץ' אמר בשם חותנו הרבי הריי"ץ שלמעשה התורה רוצה לרקוד בעצמה, אלא שאין לה רגליים. ולכן היא "נאלצת" להשתמש בנו בתור רגליים.
הרב מעלה פה נושא חשוב שאני חושב שראוי לדון עליו לא רק פה אלא גם בפורומים נוספים,
השבמחקאבל כדאי לזכור ש
א. שלעניות דעתי חלק מהצעירים לא מתחברים להקפות בגלל שהשירים ששרים בהם לא השתנו בבית הכנסת מאז שנות ה 70 או ה80 (מצד שני יאמרו ובצדק שאם נחליף לשירים שהצעירים מכירים, המבוגרים יחושו שדוחקים אותם, צריך כנראה למצוא נוסחת פשרה)
ב. אני חושב שצריך לאפשר לגיטימציה למי שלא מתחבר עם ההקפות/השירים/האווירה, מה לעשות, שמחת החג זה לא איזה כפתור שאפשר ללחוץ והופ אתה רץ למליון סיבובי הקפה...
ג. בגלל הפחד משינוי, בתי כנסת ממשיכים לעשות הקפות במתכונת שלא מתאימה למתפללים והתוצאה היא כמות קטנה של מבוגרים שמתעקשים לעשות סיבובים על סיבובים תוך כדי לחץ פיזי מתון על אחרים להצטרף למעגל, למניין כזה עדיף לדעתי לרכז מאמץ בהקפות קצרות במקום להתפזר על הקפות ארוכות חסרות משתתפים.
השנה התפללתי בשמחת תורה בקהילה שבאופן כללי מאוד חושבת על התפילות וסדרי בית הכנסת. השנה סדרי התפילה שם היו כאלה שרבים היו מאוד מאוד מרוצים מהם. התפילה היתה רצופה, בלי ההקפות. (לא מעלים לתורה את כולם, מי שרוצה מארגן בחדר הלימוד של בית הכנסת עליות לכולם). אחרי התפילה היו ההקפות, לפי האושפיזין. הקפה ראשונה- אברהם- אנשי החסד, יצחק- גבורה- חיילים, יעקב- ילדים, בהקפה זו הרימו את כל הילדים, ובסיומה העלו את כולם לתורה 'כל הנערים' וקראו המלאך הגואל וקבלת עול מלכות שמים, מעמד מרגש מאוד. אחרי הקפה זו היה הקידוש, ואחרי זה שאר ההקפות- משה אנשי התורה, אהרן כהנים, יוסף- אנשי 'ארץ ישראל' (קהילה 'מתנחלת') ודוד אנשי הציבור (לא בטוח שהכל ממש מתאים). הרבה אנשים הרגישו שיש להם אפשרות להשתלב בשמחה ולמצוא את מקומם. ההקפה 'של הילדים' מרגשת ושמה את החינוך במרכז.
השבמחקללא קשר לסדר ההקפות בתוך בית הכנסת יש מחיצה ויש נשים שרוקדות (אין אפשרות לרקוד בעזרת הנשים) מאוד נהניתי מהאווירה והיתה שמחת תורה מאוד מיוחדת.
עקיבא - דבריך מרתקים!
השבמחקרבות מהשאלות שנשאלו בטור זה מציקות גם לי, אך בכיוון ההפוך לחלוטין. אני שואל את עצמי כל שנה מה רבש"ע רוצה שנעשה בשמחת תורה? על מה אני צריך לשמוח? באיזה מתכונת נכון לציין את שמחת תורה באופן אמיתי? האם יש התייחסות לשאלות אלו בתורה ובספרי רבותינו לדורותיהם? דומני שלא נכון לעסוק בשאלות הנוחיות ובהתאמת האירוע לקהילה מבלי לעמוד על השאלה העקרונית מה נכון לעשות ביום זה. כל שנה, והשנה בפרט, היו לי הרהורי דברים בעניין, אך דומני שיותר משחשובים הרהורי הדברים שלי, חשוב הכיוון, איזה שאלות כדאי להעלות.
השבמחקכמובן, יתכן שנחליט שהציבור איננו 'בנוי' עדיין להתנהל לפי התביעות שהתורה מציבה, ואז נעסוק בשאלה איך נמצא את השילוב הנכון בין הרצוי למצוי, ועל איזה עקרונות ניתן להתגמש בכדי להחדיר עקרונות אחרים, אך זהו שלב שני אחר הדיון על העקרונות.