הגמרא במגילה כותבת לגבי העלאת נשים לתורה (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כג עמוד א):
הרמב"ם כתב הלכה זו כך (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה יז):
השולחן ערוך לעומתו כתב הלכה זו כך (אורח חיים הלכות שבת סימן רפב סעיף ג):
כמעט ואין בנמצא התייחסות לשאלה מהו אותו "כבוד הציבור" המוזכר כאן. ההנחה שלי (אשמח אגב למי שכן יוכל להפנות אותי להתייחסויות לנושא) היא שזה היה ברור לכולם מהו "כבוד הציבור". בכל אופן בתקופת קום המדינה מצינו התייחסות לזה מהג"ר בן-ציון מאיר חי עוזיאל (שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד - חושן משפט סימן ו):
הג"ר בן-ציון אבא שאול שואל על דברי השולחן ערוך דלעיל (שו"ת אור לציון חלק ב - הערות פרק ט - הלכות נפילת אפים וקריאת התורה):
אם על דברי השולחן ערוך יש לשאול לשם מה כתב מרן הלכה זו, על דברי הרמ"א הללו יש לשאול: האם הרמ"א חלק על דברי השו"ע? מה כוונתו "אלו דוקא מצטרפים"?
תנו רבנן: הכל עולין למנין שבעה, ואפילו קטן ואפילו אשה. אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה, מפני כבוד צבור.
הרמב"ם כתב הלכה זו כך (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה יז):
אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור
השולחן ערוך לעומתו כתב הלכה זו כך (אורח חיים הלכות שבת סימן רפב סעיף ג):
הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור.
כמעט ואין בנמצא התייחסות לשאלה מהו אותו "כבוד הציבור" המוזכר כאן. ההנחה שלי (אשמח אגב למי שכן יוכל להפנות אותי להתייחסויות לנושא) היא שזה היה ברור לכולם מהו "כבוד הציבור". בכל אופן בתקופת קום המדינה מצינו התייחסות לזה מהג"ר בן-ציון מאיר חי עוזיאל (שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד - חושן משפט סימן ו):
ופירוש כבוד הצבור הוא שלא יאמרו: שאין בין האנשים מי שיודע לקרא בתורה אבל לא אמרו משום פריצות.
הג"ר בן-ציון אבא שאול שואל על דברי השולחן ערוך דלעיל (שו"ת אור לציון חלק ב - הערות פרק ט - הלכות נפילת אפים וקריאת התורה):
ואגב יש להעיר במה שכתב מרן בשו"ע בסימן רפ"ב סעיף ג', הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור. וצריך עיון, שאם עכ"פ אין אשה עולה מפני כבוד הציבור, מאי נפק"מ שאשה עולה למנין שבעה, ולשם מה כתב מרן הלכה זו.והנה תשובתו המפתיעה (המסתיימת, שימו לב, ב "ולמעשה צ"ע"):
ולכן היה נראה לומר שנפק"מ במקום שאין חשש משום כבוד הציבור, כגון במקום שהמתפללים הם בני משפחה אחת, והאשה היא ראש הבית וכל שאר המתפללים הם בניה ונכדיה, שאז אין חסרון כבוד הציבור במה שתעלה לתורה, בכה"ג שפיר יכולה לעלות לתורה ולהצטרף למנין שבעה. ולמעשה צ"ע.לגופו של עניין, האדר"ת חולק על דינו של הרב אבא-שאול (מתוך עובר אורח סי' קי מובא בספר דף על הדף מגילה שם, מצוי בפרוייקט השו"ת):
ויש לומר ג"כ דמיירי כשהציבור הם כולם מקרוביה, כמו אביה ואחיה ובניה, דאף דמשום טפח באשה גם בקרובים שייך, מ"מ ודאי דבקול אין לאסור כשרגילים בה ואין קולה ערוה להם, ומ"מ משום כבוד ציבור אסור, וצריך עיון בכל זהיש להעיר עוד בנושא זה שהרמ"א כותב על דברי השו"ע שם:
ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים, אבל לא שיהיו כולם נשים או קטנים
אם על דברי השולחן ערוך יש לשאול לשם מה כתב מרן הלכה זו, על דברי הרמ"א הללו יש לשאול: האם הרמ"א חלק על דברי השו"ע? מה כוונתו "אלו דוקא מצטרפים"?
צ"ל "בחוג משפחתן"
השבמחקלי ההדיוט דברי הרמ"א נשמעים די פשוטים: הנשים והקטנים יכולים להיות דווקא בגדר "מצטרפים" אבל לא שכל המניין יורכב מהם. אבל לא ברור אם דבריו הם תוספת הבהרה לדברי המחבר, או מחלוקת עליו.
לא הבנתי את כל הדיון של הרב עוזיאל, הרי ממילא אין העולה קורא בתורה היום אז אם זו היא אכן הבעיה לכאורה בכל מקרה היתה אשה יכולה לעלות למניין הקרואים. האם יש הגיון בדברים אלו ?
השבמחקיש להעמיק יותר במושג "כבוד ציבור".
השבמחקנראה לי לומר:
ישנם דברים המותרים מבחינה הלכתית סטרילית, אבל צריך להתחשב ב"כבוד הציבור", שאף הוא שיקול הלכתי.
כבוד הציבור משמע הנהגות שיגרמו לציבור להרגיש אי נוחות / הרהורי עבירה / זלזול בכבוד בית כנסת / ירידה ברמה הרוחנית / פגם באמונת חכמים / זילות ההלכה ועוד.
באשר להגדרתך לכבוד הציבור: אם גמרא היא נקבל, ואם לדין יש תשובה.
מחק