אידיאולוגיה על חשבון ערכים

לפני מספר שבועות פרסם חברי הרב חיים נבון מאמר במוסף "שבת" של העיתון מקור ראשון תחת הכותרת "בגנות האידיאולוגיה" (ראו גם המכתב הראשון כאן). במאמר נטען שהחברה הדתית לאומית מקדשת אידאולוגיה מסוימת על חשבון ערכים. במילים אחרות, הטענה היא שבחברה הדתית-לאומית יותר חשוב שתהיה ימני ובעד ארץ ישראל מאשר במה אתה מאמין והאם אתה אדם ערכי ומוסרי.

אני מודה שיש לי תחושות מעורבות ביחס למאמר הזה. מחד, אני נרתע מאד כשאני שומע אנשים מדברים בלהט אידאולוגי אם אני לא מקבל מהם תחושה שהם מחוברים למציאות החיים. מאידך, אני מכיר גם מכיר תיאורים של קהילות דתיות במרכז הארץ שמזמן נטשו את האידאולוגיה ויש תחושה שגם תיאור של "מצוות אנשים מלומדה" זו הגזמה פראית ביחס ללהט שלהם בכל הקשור לחיי רוח.

אני חושב שהשאלה הגדולה שצריכה להישאל זה האם אין בחברה הדתית ציבורים וקהילות שהצליחו לחבר את הדברים - להיות בעלי קו אידאולוגי, להיות מחוברים למציאות החיים וגם להיות אנשים ערכיים? האם תמיד בהכרח אידאולוגיה באה על חשבון ערכים?
באם אפשר להצביע על קהילות בהם השילוב הרצוי קיים - מדוע לא לשאוף להיות כמותם?

בנוסף, אני גם חושש מאמיתות הדברים שהרב חיים כתב בסוף מאמרו:

לסיום, הערת התנצלות אחת. ייתכן שהמאמר הזה עצמו הוא תוצר של חשיבה אידיאולוגית מדי. אמנם אידיאולוגיה אנטי-אידיאולוגית, אך עדיין אידיאולוגיה.

כלומר, אני חושש שהויתור על אידאולוגיה בקרב ציבורים מסוימים, למעשה איננו ויתור או התנגדות לאידיאולוגיה כלל, אלא החלפת אידיאולוגיה ערכית באידיאולוגיה של "אוהב כסף לא ישבע כסף" (על מנת שלא תצא תקלה מתחת ידי, אני מבקש להבהיר שבודאי שאינני מתכוין כאן כלל לרב חיים נבון עצמו). גם אימוץ האידאולוגיה הזאת לא בהכרח פוגמת בערכיות של האדם (אם כי בהחלט יש מקרים שכן). 

אני אשמח אם נוכל, מהמקום שלנו, להשפיע על החברה בה אנו חיים לשמור על ערכיות גבוהה ועם זאת לאמץ אידיאולוגיה שמצד אחד תמריץ ותספק חזון לציבור ומצד שני תהיה מחוברת למציאות העכשווית.