לפני שנה, במוצאי יום הכיפורים, שיתפתי אתכם בתחושה של כשלון שהיתה לי בנוגע למכירת המצוות של יום כיפור אצלי בקהילה. כך כתבתי שנה שעברה (קישור):
השנה אף הספקתי להתקוטט עם ועד בית הכנסת שלי על זמן קיום המכירה. אחרי מספר שנים שעורכים את מכירת המצוות לפני כל נדרי, אני סברתי שזה לא מתאים שציבור גדול (ואני בתוכם) שמגיע עם התרוממות רוח כדי להתפלל "כל-נדרי" יצטרך לחכות חצי שעה לסיום המכירות, במקום זאת סברתי שראוי להתחיל את התפילה ולהפסיק מתי שהוא באמצע ולעשות אז המכירות. ועד בית הכנסת בהתחלה היה מוכן ללכת לקראתי, אך כשלא הצליחו להסכים מתי כן יערכו את המכירות הם החליטו שדעתו של הרב תישקל שוב בשנה הבאה ובינתיים הם ימשיכו לערוך את המכירות כפי שעשו עד עתה.
השנה, כבר הייתי מוכן למכירת המצוות המייבשת בתחילת היום הקדוש, וסיכמתי עם אשתי שבזמן מכירת המצוות אני אשמור על הילדים והיא תוכל להתפלל בשקט במניין האשכנזי השכן. כמה הופתעתי כשהגבאי הראשי עלה לבימה והודיע: "אני אמכור עכשיו בזריזות רק את המצוות של 'כל נדרי' כדי לא לעצור את רצף התפילה, ואת שאר מצוות היום נמכור לקראת סוף התפילה."
בסוף התפילה שאלתי כמה אנשים מה גרם לשינוי המבורך בזמן מכירת המצוות. הם היו מופתעים מהשאלה וענו לי: "לא קרה שום דבר. כך עשינו גם בשנה שעברה".
כנראה שכל הנוגעים בדבר זכרו את הדיונים סביב הנושא, ואף אחד לא זכר מה הוחלט בסוף.
זו בהחלט היתה התחלה יפה ליום הכיפורים.
עוד בנושא מכירות. בדקות לפני נעילה לאחר שהשלים את מכירת כל מצוות היום, הגבאי הראשי הודיע שחסרים לו חמישים אלף שקלים לבניית ארון הקודש (עד עתה יש לנו ארון קודש ארעי, והצלחנו לגייס את חמישים אלף השקלים הנוספים הנצרכים). הוא ביקש מחמישים אנשים (ונשים) להצביע ולהתחייב על תרומת אלף שקלים כל אחד לצורך בניית הארון. תוך שתי דקות הוא חילק חמישים מעטפות לתורמים שהביעו נכונות.
אשכנזים - תקנאו!
שם השולח: צביקי תאריך: 09/10/11, 08:59:43
השבמחקעם כל הטוב שביכולת לגייס כספים מטרה קדושה במהירות, האם אתה בטוח שכל אלו שהסכימו לתרום באמת יכולים להוציא את הסכום הזה בקלות מכיסם? אולי זה יבוא על חשבון אוברדראפט (ריבית?)? הוצאות בסיסיות של הבית?
האם היתרון של גיוס כספים תמורת מכירת כל דבר אפשרי בתפילה בהכרח שווה את הנזק? ומה עם מי שאין לו?
שם השולח: צביקי תאריך: 09/10/11, 09:00:15
כגבאי שחילק הרבה כיבודים בימים הנוראים, אני לא בטוח שאין גם כמה יתרונות בדרך האשכנזית.
נכון גם אצל האשכנזים יש משחקי כבוד, למה הוא קיבל ולא אני וכו', אבל נראה לי שיש יתרון גדול באי התלות בין כסף לכיבוד.
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 09/10/11, 10:00:29
בפוסט של שנה שעברה עמדתי על הבעייתיות במכירה.
השורה התחתונה היא שיש צדדים חיוביים ושליליים בשתי השיטות.
שם השולח: משה תאריך: 10/10/11, 20:29:43
כשהמעטפות יוחזרו ממולאים, אז יקנאו האשכנזים
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 10/10/11, 21:00:03
אני מספיק מנוסה כדי לדעת בודאות שהמעטפות יחזרו. וגם אם "רק" ארבעים מתוך החמישים יחזרו - דיינו.
שם השולח: מישקה תאריך: 26/05/11, 21:20:12
השבמחקניסוחים כמו "בעינים השיפוטיות", "בסטנדרטים שלנו", זה סוג של הבעת דעה...
לגוף השאלה, מה פירוש מודל לדוגמא? סידר יכול בהחלט לשמש דוגמא לאיכות קולנועית והצלחה, אבל למה זה מחייב הזדהות עם התכנים, המסרים והאמירות שלו? ובאיזה מובן הוא עשוי לשמש מודל לחיקוי, מלבד הכיפה שעל ראשו? שהוא "דתי ובכל זאת קולנוען"? האם הוא מודל לקולנוען דתי דווקא? אני מכיר שמות של כמה במאים חילונים שהסרטים שהם עושים אינם "מלוכלכים" יותר משל סידר, במה הם מודלים לדוגמא פחות ממנו?
שם השולח: נתנאל תאריך: 27/05/11, 12:48:37
מודל לדוגמא - בוודאי. לא רק מצד השלילה (כלומר אם שפיר / סיידר לא יהיו מודל לחיקוי, אלה יהיו דמויות פחות 'מופתיות') אלא גם על דרך החיוב. אנשים בעלי אמונה דתית שמוכנים להשקיע ולפעול במציאות באופן לא שגרתי בגלל השקפת העולם שלהם, בהחלט ראויים לשמש כדוגמא. בשפה הרבנית קוראים לזה 'מסירות נפש'. זה לא רק בצבא או בישיבה, זה גם בחיים.
"בגלל שהם לא עומדים בסטנדרטים שלנו"? כל זמן שאחנו לא עוסקים במקצועות האלו, די אם הם עומדים בסטנדרט של עצמם, ואת המבחן הזה הם עוברים בקלות.
שם השולח: שאול אלמוג תאריך: 29/05/11, 08:18:05
לעניות דעתי אין לראות באנשים אלו דוגמא לחיקוי מהסיבה הפשוטה שאין להפוך את האמצעי למטרה, הסבר: יש לנו מטרה בעולם והיא לקיים את התורה תוך כדי דרך ארץ,בשנים האחרונות באה תרבות הפנאי ומנסה לשנות לנו את כללי המשחק,ולהפוך למטרה,לכן לדעתי
אין זה ראוי לחנך את הילדים לדבוק בספורט כמקצוע או בקולנוע כמקצוע .
שם השולח: אלחנן תאריך: 30/05/11, 05:55:45
השאלה שלך יכולה לעלות רק מתוך עמדה שיפוטית, כזו שחולקת על דרכן של הדמויות שהזכרת. אחרת מה המקום להתלבטות אם לתת להן להיות מודל חינוכי?
לעצם השאלה (ובלי להסכים להנחותיה): לא חייבים להפוך דמות כלשהי למושא הערצה, בשביל לקחת ממנה דברים טובים. כמחנך הייתי בהחלט מעלה על נס את העמידה של דמויות כאלה על העקרונות הדתיים *שלהן*. בלי לזלזל בפרטי ההכרעות עליהן אתה חולק, עצם העמידה על העקרונות היא לקח חינוכי חשוב הרבה יותר. מה גם שהצעירים שאתה מחנך יגבשו בסופו של דבר את דרכם באופן עצמאי.
שם השולח: חגי תאריך: 30/05/11, 19:57:36
נדמה לי שיש הבדל בין המקרים:
בעולם הקולנוע יש הרבה מה לעשות כבמאי דתי, מה להראות ולייצג (אני לא יודע אם סידר עושה זאת) לעומת זאת בעולם הספורט אין כלום מלבד תחרות (ואני מכור לספורט) ולכן זה לא משהו שהייתי כולל בתוכו אופציה לקידוש ה'.
שם השולח: Baruch Alster תאריך: 26/05/10, 06:52:56
השבמחקמה עם זבד הבת? אף פעם לא ראיתי טקס כזה, אבל מה שמתואר בסידורים הספרדיים שאני מכיר איננו בדיוק עלייה לתורה בביהכ"נ.
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 26/05/10, 08:52:43
"זבד הבת" המופיע בסידורים הוא לכל היותר חצי עמוד. קשה לקרוא לזה טקס.
זה בעצם מי שברך עם עוד פסוק או שניים.
שם השולח: Baruch Alster תאריך: 26/05/10, 11:19:10
ובכל זאת, האבא אמור להחזיק את הבת בידיו ולומר פסוק או שניים בקריאת שם לבת, וזה ניתן להיעשות במסיבה משפחתית ולא בזמן התפילה. אז למה לא?
שם השולח: רועי תאריך: 26/05/10, 11:20:50
ברור. אם חתן צריך ללבוש טלית חדשה ביום חתונתו, על מנת שיברך שהחיינו, לחדש טקס של שמחת הבת, עאכ"ו...