מחשבה לפרשת ויקהל

1. לפני כמה שבועות שאל אותי חבר על דברי חז"ל שמשה לא רצה בתחילה לקבל את המראות של הנשים כתרומה למשכן, והקב"ה אמר לו שמראות אלו העמידו צבאות של בני ישראל. מדוע לגבי תכשיטי הנשים לא מופיע שמשה לא רצה לקבלם, במה שונה ה"חח ונזם טבעת וכומז" מהמראות?
בספר הפרשיות של הרב אליהו כי-טוב מצאתי בשם אחרונים את הדברים הבאים:
אפשר בכך למצוא גם טעם למה בתחילה סרב משה לקבל מהן את המראות, ושאר תכשיטי נשים חח ונזם וכומז קיבל - משום שאותם התכשיטים באו בתוך שאר הנדבות ולא ניכר התורם בשום כלי לכן קיבל הכל, אבל נחשת לעשות בה כלי מיוחד במשכן שיהא ניכר ממה וע"י מי נעשה - לא רצה לקבל.

2. עוד מצאתי בספר הפרשיות את הדברים הבאים על עצירת התרומות:
עוד ביארו חכמים האחרונים, שלפיכך מנעו את ישראל מלהביא עוד נדבה, והרי אפשר היה להביא אוצר ה' לצרכי המשכן בימים יבואו, אלא שאין לך מדרגה גדולה בעבודת האדם את אלקיו מן המעצור שאדם נעצר באמצע עבודתו מפני המצוה, ועי"כ אינו בא לידי מחשבה פסולה: השלמתי כל מעשי וכל חובותי ליוצרי! ובזה הוא בא לידי יראה ובושה ומהן הוא בא תמיד לעוד מעשים טובים בהכנעת הלב וחוזר חלילה. בבחינת 'רצוא ושוב' ולא בבחינת 'נפשי יצאה בדברו'.

3. אשמח אם מישהו יכול להסביר בעברית פשוטה מה פירוש הפסוק (בדגש על שתי המילים המודגשות):
ויעש את שמן המשחה קדש ואת קטרת הסמים טהור מעשה רקח