מחשבה לפרשת כי-תשא

כחלק מהסקת המסקנות מחטא העגל הקב"ה מודיע למשה כי לא הוא, ה', ילך לפני העם, אלא מלאך. זאת, מהסיבה שהם "עם קשה ערף":
וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ, מַלְאָךְ; וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ: כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אַתָּה--פֶּן-אֲכֶלְךָ, בַּדָּרֶךְ.

מעניין שכאשר משה מבקש לבטל את הגזרה הזאת, הוא משתמש באותו נימוק "עם קשה עורף":
וַיֹּאמֶר אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, ה', יֵלֶךְ-נָא ה', בְּקִרְבֵּנוּ: כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ.

רש"י בפירושו מסביר את המילה "כי" מלשון "אם", ואז פירוש הפסוק הוא: ילך נא ה' בקרבנו, ואם העם קשה עורף - אז תסלח לעוונם.

חשבתי שאפשר לומר גם אחרת, ולהסביר את המילה "כי" כלשון סיבה. בחשיבה המודרנית מקובל לומר שאין ילדים רעים, יש רק ילדים שלא יודעים כיצד לנתב נכון את תכונותיהם. באופן דומה יש להסביר גם את הפסוק הזה. לפי פירוש כזה משה בא ואומר: נכון שהעם קשה עורף וזה גורם לו לחטוא, אך זה גם מה שגורם למיוחדות של עם ישראל היותו עם קשה עורף.

מעניין לציין שבשיחה הידועה (בה"א הידיעה) של הרבי מלובביץ' מכח בניסן תשנ"א, הוא אומר את הדברים הבאים:
מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בנ"י ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל לאחרי שכל מה שנעשה עד עתה, לא הועיל, והראי' שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר - בגלות פנימי בעניני עבודת השם.
הדבר היחידי שיכולני לעשות – למסור הענין אליכם: עשו כל אשר ביכולתכם – ענינים שהם באופן ד"אורות דתוהו" אבל ב"כלים דתיקון" - להביא בפועל את משיח צדקנו תכף ומיד ממש…
ויה"ר שסוכ"ס ימצאו עשרה מישראל ש"יתעקשו" שהם מוכרחים לפעול אצל הקב"ה, ובודאי יפעלו אצל הקב"ה – כמ"ש "כי עם קשה עורף הוא (למעליותא, ולכן) וסלחת לעוונינו ולחטאתנו ונחלתנו" – להביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלימה תכף ומיד ממש…

העקשנות אינה בהכרח תכונה רעה, היא תכונה שניתן לנתב אותה לטוב באותה מידה שאפשר לנתב אותה לרע.