פסוקים אלו, הנראים במבט ראשון מובנים לחלוטין, הינם בעצם קשים ביותר.
מ. וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.
מא. וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיְהִי, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
רוב ככל פרשני התורה פירשו פסוקים אלו שהזמן האמור, 430 שנה, זה מברית בין הבתרים ועד ליציאת מצרים. כל זאת, על אף שכתוב בפסוק "אשר ישבו במצרים".
בשו"ת הרשב"א מצינו שהוא מתפלמס עם אדם בשם ישמעאל שהיו לו טענות כנגד מידת הריבוי של עם ישראל במצרים ומיד לאחר יציאת מצרים (שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) סימן שסז):
עוד אמר המשוגע, שמצא בספר דברים שיש לו בהם מאד מן הנטיה והחלוף עד שלא יוכל אחד מבעלי הדת מהם, ושבח עצמו באותן הדברים שמצא ואמר שלא נתעורר בהם אחד מהקודמים, ועוד אמר שהקשה בהם רבים מחכמינו ונתבלבלו בהם. והוא כי בתורה בשער הד' מן הספר השני בזכרון הקבלת מר"עה בשליחות פרעה, זכר בני יעקב ובניהם ותולדתם ואמר ואלה שמות בני לוי למשפחותם וזכר בני לוי בן יעקב ומהם היו שלשה גרשון קהת ומררי, אח"כ זכר בני גרשון ובני מררי, ואח"כ אמר ויהיו בני קהת מאה ושלושים [צ"ל קל"ג] שנה, וזכר שהיו לקהת מן הבנים ד', והם עמרם מוליד משה ואהרן ע"ה ויצהר וחברן ועזיאל, אח"כ זכר שעמרם [צ"ל אהרן] היו לו מן הבנים נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר ובן בנו שנקרא פנחס ושהיו לקרח מן הבנים אסיר ואלקנה ואביאסף. אח"כ בא בשער הא' מן הספר הד' שהשי"ת צוה מרע"ה בחדש הב' בשנה הב' לצאתם מארץ מצרים שיקח מנין בני ישראל בזכרונם, אח"כ זכר מספר בני קהת אשר זכרנו לבדו כל אשר היה מהם מבן חדש ומעלה ועלו והגיעו ח' אלפים ושש מאות הנזכרים והיה נשיא עליהם אליצפן בן עזיאל בן קהת בן לוי בן יעקב, וכשמספר הנזכרים מבני קהת באלה הנזכרים אשר היו שנותם מל' שנה ועד בן נ' שנה היו אלפים ושבע מאות זכרים. ואמר המשוגע הזה, וזה מן הדברים הבטלים שיוכלו היות, אשר הגיעו בני קהת לארבע בלבד והגיעו בני אלה הד' לשבעה זכרים בלבד אחד מהם משה ואהרן ע"ה ומכללן אליצפן הנשיא עליהם. אמר המשוגע היאמין זה דעת בעל שכל. עד כאן דבר המשוגע.
כלומר, לקהת היו ארבעה בנים: עמרם, יצהר, חברון ועוזיאל שנולדו בארץ מצרים. לעמרם בנו של קהת היו שני בנים ומהם ששה נכדים, כאשר למשה היו שני בנים ולאהרן היו ארבעה בנים. היה מקום להניח שגם לשאר האחים של עמרם יהיו משפחות בסדר גודל זהה. אם כן, איך הגיעה התורה, רק שנה אחת לאחר היציאה ממצרים, שבני קהת מונים אלפיים ושבע מאות זכרים מבני ל' עד בני נ'. לכן, טען אותו ישמעאל, אין להאמין בדברי התורה.
כתגובה כותב לו הרשב"א:
ואני אומר, כי בזה ששבח עצמו שלא קדמו אדם שהגיע לאותם הדברים שמצא, אמר אמת שלא קדמו אדם להגיע אל תכלית חולי המוח כמותו. ואשר אמר כי נתבלבלו רבים מחכמינו בתשובת שגעונותיו, שקר דבר וענה בחכמים או כזב שלא דבר עם חכם מחכמינו מעולם. ואני שואל אל המשוגע הזה, אם זאת חשבת לנטיה מן הראוי והאפשר, מי גרם אליך ליתפס בנטיה מועטת ולא נתפשת בנטיה גדולה מזו לכמה חלקים מן הצד הזה. אם ראית הספר הזה כבר ידעת וראית בו ששאר השבטים כלם נתרבו הרבה במספר ממספר שבט לוי, ושהיו הב' המולידים הראשונים הנזכרים בכתב מועטים ותולדותיהם כיוצא בהם זכורים מתי מספר מועט ורבו אותו ממנין אשר זכרת הרבה מאד. הלא תראה ראובן בן יעקב, שזכר הכתוב שהוליד מן הבנים חנוך ופלוא חצרון וכרמי וזכר שהוליד פלוא שהיה אחד מן הד' אחד והוא אליאב ואליאב הוליד מן הבנים ג' והם נמואל ודתן ואבירם, ועם כל אלה שהיו המולידים מועטים זכר אותם באותו מנין שהיה בשנה הב' לצאתם מארץ מצרים שמנו שם בני קהת שעלו בני ראובן מבן כ' שנה ומעלה לזה המספר, צא וחשוב לכמה יעלו מספרם אם תספרם מבן חדש ומעלה. והנה יהודה בן יעקב היו לו מן הבנים שהעמידו תולדות שלשה שלה ופרץ וזרח והיו לפרץ ב' שהם חצרון וחמול, ועלה מספרם מבן כ' שנה ומעלה ע"ו אלף ות"ק, ואם היינו מונין מספרם מבן חדש ומעלה היה מן הראוי לעלות למאתים אלף או יותר. וא"כ בא ותקשה לזה, כי לפי דעתך זה יותר יוצא מן קו הראוי והנאות. אלא שכל זה שבוש ממך ונטיה מן האמת.
כלומר, הרשב"א מתחיל את תשובתו בכך שאת השאלה יש להפנות לא רק למניין בני לוי, אלא גם למניין השבטים האחרים. בקטע הבא הרשב"א מנסה להתוות דרך לתשובה לטענות אלו.
ובהמשך שם:
עוד מן הטענות האמתיות בהנהגת הטבע התמידי יש עוד כמה למי שלא יפתה עצמו להתעקש ולהחזיק בתרמית בבחירה ממנו, והוא כי אין מן המחויב להיות כל תולדות משפחה שוות, ר"ל שאם האב והבנים לא הרבו בנים שלא יולידו בני הבנים רק במספר תולדות האבות, כי יש מרובה בבנים יותר מאבותיו ומשאר אחיו, ואפשר שבני הבנים לקהת הולידו בנים הרבה. והנה ראובן בן יעקב שהיה גדול האחים לא הוליד רק ד' בנים, ודן לא הוליד אלא אחד והוא חושים, ובנימין שהיה קטן האחים היו לו י' בנים קודם שירד למצרים. ועוד כי אפשר כי הרבו נשים והולידו בנים הרבה. וזה אינו יוצא מגדר הראוי. הלא תראה אבצן אשר היו לו ל' בנים ול' בנות, ובאר הכתוב הסבה כי נשים רבות היו לו, והנה גדעון הוליד ע' בנים, ואפשר הוא שיולד לאדם אחד אלף בנים, ומה הוא מן התמה אם נולדו לשלמה אלף בנים או אפילו אלפים אחרי מה שייחס לו הכתוב שהיו לו שרות ז' מאות והפלגשים ג' מאות. ועוד בזמננו במלכי הישמעאלים ושריהם בנים רבים מנשים רבות, הראית שיש בהם מן התמה בזה והנטיה מן האפשר הקרוב ואף מן הנטיה מן הראוי. סוף דבר לא יקרא לזה נטיה רק מי שנטה לבו לחלוק לשקר ומוצא עילה מצד הכפירה בדברי מר"עה. כ"ש שזה אי אפשר לשום חולק לשומו מכת הנמנע. א"כ נשאל למשוגע הזה, אף אם תשים זה מכת האפשר הרחוק, אם היה כבר היה, כל אפשר רחוק פעמים יבא, ושים זה מכת האפשר הרחוק. ואם אתה מכחיש מדעתך מה שאמרו ואפילו היו המספרים רבים והמעידים עליו, אם כן כבר שמתו מכת הנמנע כמו שאמרנו. וכ"ש בחוק הבורא ית' אם ירצה להרבות העם או המשפחה שאין לו מונע, ולא יכפור בזה רק הכופר בכל הדתות. והנה הכתוב מעיד שכן הבטיח הכתוב לאבות, לאברהם אמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך, וליצחק אמר והרבתי את זרעך ככוכבי השמים, וליעקב אמר והבטיחו אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם, וכתיב רבבה כצמח השדה נתתיך. וזו סבה מן הסבות האלהיות להראות לפרעה ולכל עמו שאין בידם לענות את העם אשר ברכו ה' להמעיטו, ואף כי צוה בהריגת הילדים יענוהו אותם בעבודה קשה למנוע מהם התולדות, וכמו שהעיד הכתוב על זה וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. ועוד כשתבין התולדות שאפשר שהיו בזמן עמידתם במצרים שישאו נשים ויולידו בזמן שהיו ראוים לישא אשה, יעלה החשבון למספר גדול אף כשנודה שלא היתה עמידתם במצרים ר"דו ושלא הולידו תאומים. ואל יתחייב שלא היו נושאים עד שיגיעו לעשרים שנה או לשלושים ושלא היו נושאים רק אשה אחת ושלא היו מולידים רק שלשה או ארבעה בנים. כי הנה יוסף כשירד למצרים היה בן י"ז שנה עודנו רועה את אחיו בצאן, ולאחר מכירתו ירד יהודה מאת אחיו ולקח אשה עדולמית והוליד ממנה ג' בנים והשיאן בזה אחר זה, ואחר מות שני בניו הראשונים ועמד מן השנים כמה שעבר ולא נתן תמר כלתו לשלה בנו וראתה כי גדל ולא נתנה לו עשתה מה שעשתה והוליד ממנה פרץ וזרח, ואחר נשא פרץ אשה והוליד שני בנים חצרון וחמול, והיה כל זה קודם ירידת יעקב למצרים כי כלם נמנו על הבאים ליעקב מצרימה, וכשתחשוב כל השנים שעברו ממכירת יוסף עד ירידת יעקב לא עמדו לכל היותר רק לעשרים ושתים שנה, כי היה בן ל' שנה בעמדו לפני פרעה ושבע שני שבע ושני שני רעב, צא וחשוב וחלוק בתולדות, ונמצאת אומר שהיו נושאים ומולידים לכל היותר בני שבע שנים, ואנו אין לנו להרחיק כל המקראות. וזה כלו לחשבון רז"ל, כל שכן לכשתלך אחר פשוטי הכתובים שהיתה עמידתם במצרים ת"ל שנה, כמו שכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה.
הרשב"א מסביר שזה שאדם אחד הוליד ארבעה בנים, אין זה אומר כלום על כמות הילדים שהיה לאדם אחר באותו הדור. כפי שאנחנו מוצאים שלבנימין היו עשרה בנים בשעה שלדן אחיו היה רק בן אחד. כך יכול להיות שלעמרם היו רק ששה נכדים (ממשה ואהרן), אך ליצהר או לחברון יכולים היו להיות עשרות רבות או אפילו מאות של נכדים. בנוסף, יש לזכור שהקב"ה הבטיח כי ירבה את זרעו של יעקב, כך שגם שלטה בהם הברכה. כך, כותב הרשב"א ייתכן שגם אם ישראל היו במצרים רד"ו שנים ייתכן וילדו על דרך הטבע מספר רב של צאצאים. קל וחומר, מסיים הרשב"א אם נלך אחר פשוטי הכתובים שעם ישראל היה במצרים ת"ל (430) שנה.
איך אפשר להסביר את שושלת הדורות לפי "פשוטי הכתובים"? האם הרשב"א באמת סבר שזו אפשרות פרשנית או שהוא כתב כך רק דרך פולמוס?
שם השולח: רועי תאריך: 07/02/11, 09:05:17
השבמחקלא ברור לי מה אתה בדיוק שואל.
האם יתכן שבני ישראל אכן היו במצרים 430 שנה? או איך ניתן ליישב את השושלות הידועות לנו עם 430 שנה במצרים?
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 07/02/11, 09:11:51
אכן - שתי השאלות.
בנוסף, האם הרשב"א מקבל את האפשרות שבני ישראל אכן היו 430 שנה במצריים כאפשרות אמיתית, או שהוא משתמש בה רק לצורך פולמוס?
שם השולח: חגי תאריך: 07/02/11, 09:37:45
יש את שיטת שד"ל:
http://www.biu.ac.il/jh/parasha/bo/yosi.html
אבל גם הוא לא מסתדר בפשט עם "ודור רביעי ישובו הנה"
שם השולח: רועי תאריך: 07/02/11, 10:08:52
מענייני דיומא: איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש, איש ימיני
האם בין מרדכי לקיש (אבי שאול, כמובן) היו שלושה דורות?
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 07/02/11, 11:00:38
רועי,
זה לא דומה. כאן כתוב בפירוש זה הוליד את זה. זה הרבה יותר קשה לומר שיש דורות שדילגו עליהם (אם כי, כפי שציין חגי, שד"ל עושה מין נסיון כזה).
שם השולח: מישק תאריך: 07/02/11, 13:44:08
על סמך מה הטענה שקיש אבי-סבו של מרדכי הוא אבי שאול?
שם השולח: מאיר תאריך: 13/02/11, 18:44:29
הדיון ברשב"א מזכיר מאוד את האבן-עזרע הארוך (מובא בחומש תורת חיים) בתחילת פרשת בשלח בענין "וחמושים עלו בני ישראל". גם שם יש לו ויכוח בענין מספר בני ישראל וריבוים הטבעי או לא.
קשה להאמין שהרשב"א באמת הבין את הפשט כ 430 שנה.