מחשבה לפרשת משפטים

סביר להניח שכלי התקשורת מאותה תקופה היו מגדירים זאת כ"ממש לא פוליטיקלי קורקט".
אם אתם הייתם עומדים בפני עם, שיצא לא מכבר מעבדות לחרות, על מנת ללמדם את חוקיה של הדת החדשה, האם הייתם מתחילים דווקא בענייני עבדות?! לא עברו חדשיים מיום יציאתם משעבוד מצרים וכבר ה' מודיע לבני ישראל שיבוא יום וחלקם יהיו עבדים לחבריהם.
האם לא היה מתאים יותר להתחיל במצווה שהיא יותר נחמדה כמו "עזב תעזב עמו"?
נראה שמטרת הדבר הוא ההתרחקות מן הקיצוניות. מאד יכול להיות שבני ישראל נמצאים במצב נפשי של תיעוב העבדות. אם זה היה תלוי בהם ברגע ההוא, הם היו מכריזים אז קבל עם ועולם "לא עוד עבדות! במערכת החוקים שלנו לא תהיה עבדות!".
בהלך רוחות כזה מגיעה פרשת משפטים ומכוונת את בני ישראל: "כי תקנה עבד עברי". הבריחה מקיצוניות אחת לקיצוניות אחרת אינה נכונה! זה שאתם סבלתם כעבדים אינו מורה בהכרח שלא ניתן לקיים עבדות שיש בה גם מזור לתחלואי החברה. התיעוב שאתם חשים כעת מעבדות אינו מורה בהכרח שיש לכם עתה שיטה יותר טובה מאשר העבדות לפתור את בעיותיהם של אלו שהידרדרו לדיותא התחתונה.
ישנו סיפור חב"די על אדמו"ר הזקן:
"אדמו"ר הזקן קבל פעם תשורה מאחד מחסידיו – קופסת טבק מכסף. לא אהב אדמו"ר הזקן את המתנה, באומרו: אבר אחד יש באדם שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, וגם אותו רוצים למלא בתאווה? פירק את המכסה והשתמש בו כמראה לצורך הנחת תפילין של ראש במקומם המדוייק. היו שאמרו ששברו, ואמר הצמח צדק [=נכדו של אדמו"ר הזקן, האדמו"ר השלישי בשושלת חב"ד] כי ודאי לא שברו – 'מעולם לא שבר סבא דבר'."
הדרך לתקן מצב לא תקין של שיעבוד מוחלט לעולם גשמי, עפ"י סיפור זה אינו בשבירת הכלי, אלא בהצגת אלטרנטיבה בריאה שלא רק שלא תביא את האדם להידרדרות נוספת, אלא תפעל לתקן את המצב הקיים שבו האדם תר אחר עיניו ע"י שהוא ישמש כמראה (לא לאדם לראות את עצמו) שבו האדם יראה את התפילין.