מחשבה לפרשת וירא

העליה הראשונה של פרשתנו מספרת על ביקור שלושת המלאכים באהלו של אברהם. מה מטרת הסיפור הזה? איזה מידע הסיפור הזה מוסיף לנו הקוראים? הרי בפסוקים האחרונים של הפרשה הקודמת כבר נתבשר אברהם:
שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי: כִּי שָׂרָה, שְׁמָהּ. וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ.
אז לאיזה צורך התורה צריכה להאריך כל כך בסיפור בואם של המלאכים?

נראה שהתשובה לשאלה זו טמונה בשיח המתקיים במהלך הביקור:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל. וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ;
מלבד הצעתו של אברהם לארחם והסכמתם: "כן תעשה כאשר דברת", זהו הדיבור היחיד בסיפור ומיד אח"כ המלאכים פונים לדרכם לסדום.
כך שאין מנוס מלומר שזהו מטרת בואם של המלאכים. כלומר, המלאכים הגיעו כדי לבשר על הולדת יצחק. אך בזה פתחנו - מה דבר זה מוסיף על האמור בסוף פרשת לך-לך?
אלא נראה שצריך לדייק יותר ולומר שמטרת הסיפור הוא לבשר על הולדת יצחק לשרה. בניגוד למסופר בסוף פרשת לך-לך ששם הקב"ה מבשר את אברהם, והדגש בסיפור הוא על תגובתו של אברהם לדברים:
וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹהִים: לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.
הסיפור שלנו בא כדי לבשר לשרה על הולדת יצחק, ולא נתפלא שבסיפור שלנו הדגש הוא על תגובתה של שרה:
וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן.

אך עתה עלינו לשאול, מדוע היה צורך בכך? מדוע לא יכלנו להסתפק בכך שאברהם יבשר לשרה?
יכול להיות שהתשובה נאוצה בהבדלים בהכנות הנדרשות מאבא ומאמא לקראת לידתו של הבן החדש - הבדלים שאולי מוצאים את ביטויים בכך שאברהם התבשר בשם "אלקים", ואלו שרה התבשרה ע"י המלאכים ושם ה'.
ויכול להיות שהתורה האריכה בכך בכדי להראות את שותפותם של אברהם ושרה, שהקב"ה לא התייחס לשרה רק כעזר לאברהם בחיר ה', אלא כשווה לו במסירות ובנסיונות.