עסק ושמו קהילה

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

בימים האחרונים הגיעה לידי חוברת בשם "הרב בקהילה - אסופת מאמרים", בהוצאה משותפת של ארגון רבני צהר והמחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית. החוברת כוללת בתוכה מאמרים מפרי עטם של רבני קהילות מהארץ ומחו"ל. רוב המאמרים הינם בעברית (חלקם פורסמו בעבר בכתב העת של צהר) ומיעוטם באנגלית. אחד המאמרים שעשו עלי רושם גדול הוא דווקא באנגלית והוא מומלץ מאד לקריאה במלואו. מכיוון שהדברים ראויים לפרסום רחב, לדעתי, תרגמתי מהמאמר את פסקאות הפתיחה והסיום שלו, והם מובאים לפניכם. יש לראות בפסקאות הבאות אך ורק תקציר של המאמר המלא, ומומלץ מאד לכל אחד שהנושא נוגע לו שישיג ויקרא את המאמר בשלמותו. המאמר נכתב במקורו ע"י הרב ארי ברמן ונושאו "בית הכנסת כמרכז רוחני וקהילתי". התרגום נעשה על ידי ובאחריותי בלבד.
"לפני מספר שנים, עת שמשתי כרבו של 'המרכז היהודי' במנהטן, נכנסתי בוקר אחד לבית הכנסת ומצאתי את הגבאי ממתין לי בכניסה. הוא סיפר לי שלאחר שהבחין במתפלל חדש במניין בבוקר, והוא ניגש אליו והציג את עצמו וקידם אותו בברכה, נודע לו שאדם זה, שגר בקרבת מקום, התייתם זה לא מכבר מאביו. האורח לא היה חבר בבית הכנסת, היה לו מעט מאד רקע יהודי, אבל ידע שהוא אמור להגיד קדיש אז הוא בא לבית הכנסת כדי לכבד את זכרו של אביו. אחרי שניגשתי אליו ועשיתי היכרות איתו, הודעתי לו שנעזור לו לקיים מניין יומי במהלך השבעה בביתו. התקשרתי לראש ועדת השבעה והוא הלך לבקר בבית האבל, דאג שיביאו לשם כסאות לאבלים ולמנחמים ודאג למנין בבית האבל במהלך כל השבעה. האבל היה מלא הערכה לעזרה שהוא קיבל בשעת אבלו והחליט, יחד עם אשתו, להצטרף כחברים לקהילה.
לאחר שהתקבל טופס החברות של הזוג, ועדת החברות התקשרו לזוג וברכו אותם, שלחו להם פרוספקט על פעילויות הקהילה המגוונות, וצרפו גם שי קטן. ועדת החברות גם הודיעו לועדת האירוח על המשפחה החדשה בקהילה והללו ארגנו עבורם אירוח לסעודות שבת בקרב חברים אחרים בקהילה. יחד עם זאת, נודע גם לועדת הזוגות הצעירים בקהילה על המשפחה החדשה והללו התקשרו והזמינו אותם להשתתף בפעילות הקרובה שלהם. בעקבות יצירת חברויות בתוך הקהילה, התחילו בני הזוג גם להשתתף באופן קבוע בתפילות בבית הכנסת. זמן קצר לאחר מכן, האשה ילדה בן בכור וועדת הלידות דאגה לארגן עבור הזוג המופתע ארוחות שהובאו עד לדלת ביתם. עם הזמן, האשה התחילה להיות מעורבת בועדת הנוער של הקהילה והבעל השתתף באופן קבוע בחלק מהשיעורים. אני זוכר שכשאותו בן בכור הגיע לגיל בית ספר דברתי עם ההורים על האפשרויות החינוכיות השונות הפתוחות בפניהם בקהילה והם הודיעו לי שלאחר התלבטות מעטה הם החליטו לשלוח את ילדם לבית הספר הקהילתי.
...
על פניו סיפור זה הוא לא כל כך משונה. כמעט לכל רב יש סיפור על אחד מבני קהילתו ששינה את מהלך חייו הטבעי והפך להיות חלק בלתי נפרד מהקהילה. אך עבורי מה שמייחד את הסיפור הזה הוא לא רק סיפור המסגרת של המשפחה, אלא האופן בו התרחש התהליך. אין בסיפור הזה גיבור אחד שניתן להצביע עליו, או נקודת שיא קריטית, אבל יש בו הרבה התרחשויות והתפתחויות שהשתלבו לסיפור הצלחה גדול. רשימת הגיבורים בסיפור כוללים את הגבאי שקידם את פני הבעל בסבר פנים יפות, את ראש ועדת השבעה שארגן את המניינים, את הזוג הצעיר שהזמין זוג שהוא לא הכיר לסעודת שבת, את האנשים שקיבלו את המתפללים החדשים בנועם, את המרצים שנותנים מזמנם כדי למסור שיעורים בקהילה, את המשפחה שבשלה ארוחה עבור היולדת בשבוע הראשון לאחר הלידה. כל האנשים הללו הם הגיבורים של הסיפור, או בלשון אחרת, הקהילה היא הגיבורה של הסיפור. אין בזה כדי לומר שלי, רב הקהילה, אין חלק בסיפור. כמובן שגם אני הייתי מעורב בו. אבל מבלי המעטפת הקהילתית הרחבה ובלי התרומה של כל אחד מהגורמים שנתנו ותרמו להצלחה, הסיפור הזה לא היה מתרחש.
...
יש משהו אירוני ועצוב בזה שבעולם העסקים והכלכלה, שבו כל ההישגים נמדדים בדולרים, פיתחו כלים ומיומנויות מתוחכמות ומורכבות למקסם את התעשיה שלהם, אבל אנחנו שעוסקים בדברים החשובים באמת בחיים, לעיתים מוצאים את עצמנו נאנקים בכדי למצוא פתרונות, מגיבים למשברים ונדהמים מעוצמת האתגרים העומדים בפנינו. לרענו היהודי, לשכנינו ולילדינו מגיע יותר. מגיע להם לא רק לקבל את מלוא הרצונות והמרץ שלנו, אלא גם את טובי המתודות והמיומנויות ובעקבותם גם את התוצאות הטובות ביותר."