"איש רוח" - דבר תורה לפרשת פינחס

את הרעיון הבא שמעתי מהרב ארי' סט, הנכנס בימים אלו לכהן כרבה של קיבוץ סעד. בברכת הצלחה רבה.

משה רבינו מבקש מהקב"ה:
יפקד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה

הביטוי יוצא הדופן "אלקי הרוחות" דורש ביאור, מה פתאום השתמש כאן משה בביטוי זה דווקא? רש"י מבאר לנו שמשה פנה בבקשה להקב"ה:
רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.

הקב"ה נענה לבקשה ונתן לו את יהושע:
איש אשר רוח בו
וגם שם מבאר רש"י:
כאשר שאלת, שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד

מעניין שגם החברותא של יהושע בפרשת המרגלים, כלב בן יפונה, זכה לשכר גם כן בגלל הרוח שבו:
ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו

אלא שהרוח של כלב ורוחו של יהושע הם שני רוחות שונים. רוחו של כלב הינו "רוח אחרת", לכלב יש את האומץ לעמוד כנגד הזרם ולהיות בודד במערכה. כך אנו מוצאים שחז"ל אומרים שכלב הלך לבדו להשתטח על קברי האבות בחברון והוא זה שעמד כנגד המרגלים "ויהס כלב את העם". זהו "רוח אחרת" - הכוח להיות שונה וללכת עם האמת הפנימית עד הסוף.

אך משה מבקש מה' אדם שיכול להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. זה דמותו של יהושע שהוא "איש אשר רוח בו", לגמרי לא ה"רוח אחרת" של כלב, אלא מי שמסוגל ללכת עם כל אחד ולהוביל אותו לעבר הקדושה, לעבר ארץ ישראל. בדמותו של יהושע יש גם סכנה, סכנה שדורשת ממשה להתפלל עליו שלא ייסחף בעצת המרגלים.

התכונה של מי שמסוגל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, בניגוד לתכונה של "רוח אחרת", זו התכונה הנדרשת למנהיג שיכניס את עם ישראל לארץ ישראל.