כיצד יש להתייחס למנהג של התזה ושפיכת מים בחג שבועות?
ככלל דיון במנהגים הוא נושא רגיש. המנהגים חביבים על ישראל ומשקפים זהות ותרבות, ואף אמרו חכמים 'אל תטוש תורת אמך'. מנהג התזת מים כנראה החל בקהילות מרוקו ולוב. עדות על מנהג זה מופיעה בדברי ר' דוד ב"ר אהרון הסבעוני (המאה הי"ח רב בעיר סאלי) בהוספותיו לפירוש התפילות של רבינו מימון אביו של הרמב"ם (מובא ע"י הרב יעקב טולדנו, 'שריד ופליט' 1, עמ' 7). ר' דוד מתאר כמה מנהגי שבועות: "ומכלל המנהגים.. התפוחים שמשליכים בשבועות מגג בית הכנסת ולוקטים אותם התינוקות... וכן מנהגנו לזלוף מים קצתם על קצתם", וכן מובא ע"י חכמים נוספים.
כפי הנראה בתחילה נהגו לזלף מים בשעת קריאת האזהרות (פיוט ארוך שבו נמנות כל המצוות שבתורה). יתכן שהמנהג קשור לכך שהתורה נמשלה למים, והוצעו גם טעמים אחרים. ברם, המנהג גרם קלקולים, וכך מתאר הרב יעקב משה טולדנו: "גדולים וקטנים ישפכו... כדי מים... מבלי להביט על קלקול בגדי יום טוב... לפני תפילת המנחה יקראו בספר האזהרות... כל אחד קורא פסקה אחת והאחרון שעולה בגורלו לסיים... יתנפלו עליו בהזאת מים או ידחפוהו לנהר, אם ברצונו אם בעל כורחו". בשל כך, גם בין חכמי מרוקו צמחה התנגדות. הרב יוסף משאש מי ששימש רב במרוקו ואלג'יר ואח"כ כרב הראשי של חיפה כותב (אוצר המכתבים, ח"ג, מכתב תתמט): "המנהג לא היה אצל כל הקהל רק אצל הדיוטות... וכמה פעמים הכריזו על ביטולו בשבת שלפני חג השבועות והרבה עברו ונענשו ע"י הרבנים בקנסות והיה הולך ומתמעט עד שבטל לגמרי".
(יתכן שמקהילות מרוקו בעקבות קיבוץ הגלויות נתגלגל למנהג שנתחדש בכמה מקהילות אשכנז בדורנו שמזלפות מים בשמחת תורה, ולא מצאתי מקורו בספרי ההלכות או המנהגים, ואף שאלתי בע"פ כמה פוסקים וכלל לא הכירוהו ומי שהכירו לא ידע לציין שום מקור ואמר לי שדעתו אינו נוחה ממנהג זה).
במשך הזמן המנהג "נכבש" ע"י הילדים, שהפכו את שבועות לחג של השפרצות מים. מלבד עוגמת הנפש שלעתים נגרמה מכך, נתווספו תקלות הלכתיות כגון איסור סחיטה בבגדים ועוד. חלק ניכר מהפוסקים בדור האחרון כתבו נגד מנהג זה, ודומה שגם ברוב קהילות ספרד בטל המנהג. נביא מדברי הרב יעקב אריאל שליט"א שהתנסח בלשון עדינה:
"שבועות הוא לא חג המים הוא חג מתן תורה. בין יוצאי מרוקו רווח מנהג שבסוף לימוד האזהרות שפכו קצת מים על המסיים, כי תורה נמשלה למים ומים הם מקור החיים בפרט במדבר והתורה היא חיינו. משום מה הפך מנהג שפיכת המים לפרחחות לשמה, ויש לבטלו". זכורני שכאשר כיהן הרב אריאל כרבו של מושב כפר מימון, הישוב בו גדלתי, פעל לביטול מנהג שפיכת המים בשבועות.
רק נוסיף עוד משפט אחד. בספר נתיבות המערב מובא כך:
נהגו רבים ביום שבועות להתיז מים זה על זה וחכמי הדור קראו לבטל מנהג זה.
ובטעם המנהג:
והוא רמז לתורה שנמשלה למים, ויש אומרים כדי להעיר את הנרדמים מליל שבועות, ואולם במעשיהם אלה באים לידי איסור סחיטה ביו"ט, ולאיסור בל תשחית, ויצא שכרם בהפסדם, ולמזהיר ולנזהר תבוא ברכת טוב.
הרב אלי רייף הוא רב קהילת השחר השכנה. בעז"ה יש באמתחתי עוד מפרי עטו שיראה אור בשבועות הקרובים.
חפשתי בגוגל את מקור המנהג, וכך הגעתי לדף זה. מאד שמחתי למצוא התיחסות רצינית לשאלה, על פי המקורות שלנו. תודה!
השבמחקחזק וברוך על המקורות המעניינים ועל הדיון החשוב.
השבמחק