הסוחר בחמץ שנמכר לגוי

התכוונתי לכתוב על נושא זה והנה ראיתי שר' שאול שיף כתב על כך השבוע בגליונו "בסוד שיח":
הגר"מ פיינשטיין זצ"ל דן בספריו (אגרות משה או"ח חלק א' סימן קמ"ט ואו"ח חלק ב' סימן צ"א) בעניין חנוונים יהודים שמבקשים מאת הרב למכור את חמצם כנהוג, וחשודים הם לסחור בחמץ בתוך הפסח. ופסק שאין זה מהווה ביטול המכירה. ועל פי פסיקתו ישנם רבים שנהגו למכור את החמץ גם של חנויות או חברות גדולות הממשיכות לעסוק במסחר החמץ שלהם להדיא אפילו בפסח. וכותב הג"ר צבי (הרשל) שכטר שליט"א ב"פניני הרב" כי הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל היה אומר שזה חוכא ואיטלולא, שהרי מאחר ואנו יודעים שבדעתם להמשיך לעסוק במסחר החמץ שלהם כרגיל הרי זו הוכחה שבאמת אין להם דעת להקנות את חמצם כלל, וחושבים בטעות ששטר ההרשאה זה עניין של צרמוניה (טקס) דתית.

ראו גם דברי הג"ר יעקב אריאל בנושא זה המסכים כמעט לחלוטין עם הרב סולובייצ'יק, אלא שהוא מוסיף עוד עניין אחד והוא שברגע שאנחנו מצפים מהחנווני לעשות צעד פשוט כדי להוכיח את רצינותו והוא אינו עושה זאת זה מוכיח שהוא לא באמת מתכוין למכור לגוי. עוד מעניין שהרב אריאל מחלק בין סחורות וייתכן, לדבריו, שחלק מהסחורה תיחשב כמכורה וחלק לא (דבריו המלאים של הרב כאן):
א. במקום שהחמץ נמכר בפסח בטלה המכירה, לפחות באותו מין, מכאן ולהבא, ויש להודיע לציבור שיימנע מקנייה באותו מקום גם אחרי פסח מדין חמץ שעבר עליו הפסח עד שתגיע תוצרת חדשה.
ב. במקום שניתן בצורה פשוטה וקלה למנוע את מכירת החמץ בפסח, השתמטות מכך מטילה חשד כבד על כנותה של המכירה לנוכרי, והסברא נותנת שאין לסמוך על המכירה לנכרי.