תרומות ומעשרות בימינו

מה עושים כיום עם תרומות ומעשרות?
תרומה גדולה ותרומת מעשר - סך הכל מעט יותר מאחוז אחד אסורים באכילה.
מעשר ראשון: עקרונית מותר באכילה, מכיוון שאין לויים ודאיים. מי שמעוניין להדר ייתן למי שמוחזק כלוי, או יצטרף לבית האוצר (נתינת הלוואה שהפרעון שלה הוא בפירות מעשר ראשון).
מעשר שני: את המעשר השני יש לפדות על פרוטה מתוך מטבע כאשר אפשר לפדות כמה פעמים על מטבע המכיל מספר פרוטות (פרוטה = 10 אג' בערך) וכאשר המטבע מלא אפשר לחזור ולחלל את המטבע כולו על פרוטה מתוך מטבע אחר. אפשרות נוספת זה לחלל את המעשר השני על חלק מהפירות בשווי פרוטה.
מעשר עני: הרצוי ביותר זה לתת לעני, או להצטרף לבית אוצר (לתת הלוואה לעני שהפרעון שלה הוא בפירות מעשר עני. יש האומרים כי כיום אין חובה לתת את המעשר לעני, מכיוון שאף עני איננו בא לבקש את המעשרות, ולכן זה נחשב שהם מוותרים על המעשר. אפשרות אחרת (לא מומלצת) המופיעה בפוסקים זה לומר: זה מעשר עני, אני מפקיר את כל נכסי וזוכה בה מדין עני, ולאחר מכן יאמר שהוא זוכה מחדש בנכסיו.

בסופו של דבר אנו משתמשים בכל מיני "תחמונים" כדי לתת כמה שפחות ולהשאיר אצל הבעלים כמה שיותר מהפירות.
אפשר להסתכל על זה בשני אופנים:
אפשרות אחת לומר שיש כאן עוד דוגמא למקום שבו אין להלכה הכח לבטל דברים שאבד עליהם הכלח. בזמן קדום כשהכהנים והלווים לא התפרנסו והחברה היתה חברה חקלאית, היה מקום לתת תרומות ומעשרות אבל היום שהכהנים והלווים מתפרנסים בדיוק כמו כל אדם אחר, ובנוסף יש מערכות מיסים ממשלתיות שבעזרתם מפעילים שירותי רווחה וחינוך לטובת העניים היה מקום לבטל לחלוטין את החיוב של תרומות ומעשרות. אלא, שאין היום כח לאף אדם לעשות זאת. אבל אם היינו כנים, היה צריך לעדכן את החיוב למשהו יותר מודרני. לכן יש כל מיני "תחמונים" כדי להוריד מהאדם כמה שיותר, ומה שאיננו יכולים לפתור את האדם (תרומה גדולה ותרומת מעשר) אין לנו ברירה ומשאירים את הדבר באיסורו.
אפשרות שניה היא לומר שנכון שהיום אין שום עניין לפרנס כהנים ולוויים וגם העניים היום מפונקים ולא מעוניינים לרוב במעשרות שמגיעים להם, אבל בכל זאת נשאר בחיוב התרומות ומעשרות עניין חשוב גם לאדם המודרני. העניין שנשאר הוא האכילה משלחן גבוה, כלומר זה שהקב"ה נתן לך את האוכל ולא כחך ועצם ידך. עניין זה המתבטא בזה שאדם מפריש חלק ממאכלו ומשאיר בצד, מחנך את האדם לדעת את מקומו בעולם. לכן ההלכה בהתפתחותה הורידה מהאדם הרבה מהחיובים הקשורים ישירות לפרנסתם של אחרים, שהיום כבר לא שייכים כל כך, אבל השאירה מינימום מסויים כדי שהאדם יידע וילמד את החשיבות בהכרת הטוב להקב"ה. אני חושב שדרך זו נכונה יותר ומבטאת באופן נכון יותר את התפתחות ההלכה.

[ישנם גם כאלה הסוברים שעלינו לתת כמה שיותר תרומות ומעשרות, ואמנם הם מודים שהמצווה היום לא רלוונטית אך לדידם ככל שניתן יותר כך המצווה תהפוך להיות יותר רלוונטית. אני חושב שאנשים אלו הם קרובים בדעתם לקבוצה הראשונה בזה ששניהם לא מכירים בכך שההלכה מתפתחת.]