שביבים (וארא) / שאול שיף

ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.

הרב אבינר בשרות "המוסד"
בשבוע שעבר הסתלק לבית עולמו לאחר מחלה ממושכת מלווה ביסורים, אלי אליעזרי ז"ל. אלי בנו של הרב והדיין שמואל אליעזרי ז"ל [מחשובי הציבור הדתי בשיכון הפועהמ"ז ברחוב הפלמ"ח ביד-אליהו, תל-אביב] התגייס לצנחנים ומשם עבר לשרת במוסד לביון וריגול. בלוויה ספד לו אחד מבכירי "המוסד" ובין היתר אמר, כי לאלי אליעזרי חלק בהצלתם של יהודי אירן. במסגרת מבצע זה של הצלת יהודי אירן, מיד עם עלייתו של חומייני לשלטון, פנה אליעזרי אל הרב שלמה אבינר שליט"א בעל דרכון צרפתי באותם ימים, והטיל עליו משימה שפרטיה לא נודעו עד כה. הרב אבינר טס פעמיים לטהרן ושהה שם שבוע בכל פעם. בביקור השני מיהר לצאת את אירן לאחר ששמע וראה כי מתלחשים מאחורי גבו. זאת, למרות שעיגל את זקנו כמתכונת הזקנים של חסידי האייתולות. בהגיעו ארצה מסר הרב אבינר לאליעזרי פרוטוקול בן 40 דפים_ דו"ח על פעילותו והמלצות כראות עיניו. אליעזרי שאל אותו : מתי הספקת לכתוב את הדו"ח הזה? הרב אבינר: במטוס. אליעזרי: במטוס? כשאתה מוקף מוסלמים? הרב אבינר: ראיתי שהם לא מבינים בין ימינם לשמאלם... [ לשם ההגינות ייאמר, כי את כל הפרטים הללו לא שמעתי מהרב אבינר. הוא רק אישר באוזני שאכן היה פעמיים באירן עם עלייתו של חומייני לשלטון, בגלל היותו אזרח צרפת ובעל דרכון צרפתי.] בתוך השבעה ספד הרב אבינר לאלי אליעזרי בישיבת "עטרת כהנים" שהוא עומד בראשה, ורמז על חלקו בהצלת יהודי אירן.

מעשה במהנדס העיר בני-ברק
ידידי הטוב ר' משה פוטולסקי [היום במודיעין עילית], סבר והחליט כי הגיעה העת לכנס את כל הסיפורים ששמע בבית הוריו על מרן בעל החזון איש. אביו ר' אפרים פוטולסקי זצ"ל היה מקורב ביותר לחזון איש ונמנה על משלחת בת שלושה בחורים שיצאה לתל אביב להביאו לבני ברק על פי עצת גיסו של מרן בעל החזון איש ,הלוא הוא רבי יעקב קניבסקי המכונה "הסטייפעלער" זצוק"ל.
את המחזור הראשון של הסיפורים פרסם בקובץ התורני-הלכתי "מבקשי תורה", שניכרת בו השפעת עולם התורה הליטאי. אין ספק כלל בדבר אמיתות הדברים שיצאו תחת עטו של ר' משה פוטולסקי. הנה אחד הסיפורים:
"באחת הפעמים שהיה אבי אצל רבנו, פנה אליו רבנו ואמר לו: "אני רוצה שתבנה לי מטבח. לרבנית כבר קשה מאד להסתדר בלי מטבח." "טוב מאד", ענה לו אבי, "בין כה וכה עומד אני להיות היום בעירייה, ואז אבקש רישיון בניה". "אין צורך בשום רישיון", אמר החזון איש, "אפשר לבנות בלי רישיון".
"בלי רישיון? טוב, יהיה בלי רישיון!". בו ביום התחיל אבי את עבודתו, ובמהרה היה המטבח מוכן. בדיוק ביום שהעבודה נשלמה, עבר במקום מהנדס העיר. העיר היתה אז קטנה ותושביה מעטים, ומהנדס העיר ידע בעל פה את כל המקומות שבהם נתן רישיון בניה. כשראה את המבנה החדש, התחיל לצעק: "מה זה? איך זה העזתם לבנות בלי רישיון? עוד היום אפנה לבית המשפט, ואוציא צו הריסה". נגש אליו אבי, שהיה אדם חזק להפליא, תפס אותו בחגורתו, הרים אותו למעלה מראשו, ואמר: "שוטה שכמותך, מה יועיל לך צו הריסה? אפילו תוציא אלף צווים, האמנם אתה חושב שתמצא בבני ברק יהודי אחד שיעז להרים קרדום על ביתו של החזון איש?!". אבי הוריד אותו לאדמה ואמר: "לך! לך! איני רוצה לשוחח עם שוטים". הוא הסתלק מיד. מובן מאליו שלא הוצא שום צו הריסה, והמטבח המשיך לעמוד שם באין מפריע.

הריגה בידי יחיד ורבים
בימים אלה יצא לאור בהוצאת מכללת אורות , בנשיאותו של הרב פרופסור נריה גוטל, "ספר עמדו"ת הכיפה והכומתה" , שהוא הראשון בסדרת ספרי עמדו"ת. בספר מקבץ הרצאות על נושא זה, והוא פועל יוצא של הבימה המחקרית היוקרתית שאותה ייסד הרב פרופסור גוטל לפני שנים אחדות. כידוע, מדי שנה זוכה הנושא הנבחר לטיפול מעמיק מעל במה זו, שבדיוניה משתתפים מיטב המרצים שהתמחו בנושא שנבחר. [אשתקד עסקה הבמה בעולם התקשורת, קודם לכן בבעלי הצרכים המיוחדים בחברה ובעוד כחצי שנה יעלה לדיון הנושא: "משפחה בעין הסערה".]
בספר מתפרסמים מאמרים חשובים שהביקורת ודאי תעסוק בהם ואני לא באתי אלא לצטט קטע מהרצאתו-מאמרו של יצחק אבי רונס [אוניברסיטת בר-אילן]. המאמר עוסק במוסריותה של המלחמה בספרות ההלכה של המאה העשרים [מוסר הלכה ולאומיות]. בין יתר הפוסקים מביא רונס את רבה הראשי של רמת-גן, הרה"ג יעקב אריאל שליט"א וכך הוא כותב: "לדעת הרב אריאל כיוון שהמלחמה מסורה מעצם טבעה לאומה כקולקטיב, נקודת המבט שממנה יש לדון בשאלה כולה משתנה לחלוטין, והפרט או היחיד נעלם ומתבטל בתוך הכלל הגדול." ולהלן: " נראה שהשפעת השקפת עולמו של הפוסק בעניין זה מתגלה יפה נוכח העיון בדבריו של הרב אריאל והשוואת דבריו לדברי הפוסקים האחרים." וכאן קובע הכותב כי נקודת מבט יסודית זו [של הרב אריאל] בדבר מהותה הקולקטיביסטית של המדינה והלאום, נעדרת כליל מהסברם של החזון איש , הציץ אליעזר והרב שאול ישראלי, אשר לדידם , כל אחד לשיטתו, כללי המוסר וההלכה המנחים את התנהגותו של היחיד מכוונים גם את התנהגות הציבור, ובהסבריהם איננו מוצאים שהעניקו לרבים ולציבור מעמד הלכתי מיוחד. רונס מצטט דרשה של מרן הרה"ג ר' משה פיינשטיין זצ"ל אותה נשא בשנת תרפ"ג.
תמציתה: המדינה אינה אלא אוסף של יחידים : " מה שיש לתמוה שאף בזה שאנו יודעים שהוא רע כגון המעשים הרעים רציחה, גזל וניאוף, ועם כל זה חזינן רציחה גדולה מאד, ומכל מקום אין מחזיקין זה לדבר רע, ואדרבה מכבדים מאד רוצח כזה כגון המלחמות שעושין המלכויות וגם מתרצין שזה עניין מלוכה... דכי מלוכה הוא דבר אחר הלוא הוא רק קבוץ של הרבה יחידים?"