רשמים מהתוועדות י"ט כסלו המרכזית ה'תש"ע - המשך

אני כותב את הדברים מתוך מה שאני הבנתי ומתוך מה שזכור לי. נא לתלות טעויות בי.

דבריו של ה"חוזר" ר' יואל כהן נסבו סביב הנקודה שהחסידות לא באה לחדש חידושים בתורה, אלא היא משולה לאור. כאשר מאירים על חפץ החפץ איננו משתנה אבל מההארה הוא מקבל פנים חדשות שלא היו כל עוד החפץ היה חשוך. כך החסידות לא באה לחדש דברים, אבל היא מאירה על התורה כולה באור שמגלה בה פנים חדשות והדברים המוארים נהיים חדים ובהירים יותר.
המהלך הראשון של ר' יואל נפתח במדרש אודות עם ישראל שהקדימו נעשה לנשמע ובתמורה קיבלו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. ולכאורה הדבר קשה מאד: אם השכר הוא על כך שהקדימו, מפני מה הם קיבלו את הכתרים כנגד נעשה ונשמע ולא כנגד זה שהם הקדימו (שאז לכאורה שייך שיקבלו רק כתר אחד ולא שניים).
ר' יואל הסביר על פי מה שכתוב לגבי חנוכה שהיונים רצו "להעבירם מחוקי רצונך" שרצונם של היונים לא היתה שהיהודים לא יקיימו את המשפטים (המצוות המוכרחות ע"י השכל) אלא דווקא להעבירם מהחוקים. והאדם יכול לקיים גם חוקים באופן המוכרח ע"י השכל - למשל כילד הלומד שההוראות שהוא מקבל מהמדריך שלו מביאים לו תועלת אז הוא יעשה את ההוראות גם אם יש הוראות שהוא איננו מבין כעת, אך גם את זה לא מציינים, אלא דווקא "להעבירם מחקי רצונך" שהיוונים רצו שהיהודים לא יקיימו חוקים כדי לקיים רצון ה' (וכמובן שבאופן זה, שמקיימים את המצווה רק כדי לעשות את רצון ה', המשפטים הם בעצם גם חוקים וגם נכללים ב"חקי רצונך").
לאחר הסבר זה יש לתרץ את הקושיא לגבי הכתרים שאם ה"נעשה" קודם "נשמע" אזי העשייה (נעשה) רק כדי לקיים רצון ה' ובהכרח שגם הנשמע הוא יוצא מתוך הנחה שאנחנו שומעים ורוצים להבין את מצוות ה' גם כי זהו רצון ה'. אך אם הנשמע קודם לנעשה אזי גם הנעשה יונק מהרצון להבין וזו עשייה שונה לחלוטין. ולכן כאשר מקדימים נעשה לנשמע שייך לקבל כתרים על הנעשה והנשמע ששניהם משתנים מחמת ההקדמה.

המהלך השני היה מעט יותר מסובך וכאן אכתוב רק את עיקרי הדברים. המהלך המשיך את הקו של המהלך הראשון אודות המשפטים והחוקים ועשיית המצוות בכדי לקיים רצון ה'.
ר' יואל אמר בשם הרבי הריי"צ שה'עולם' חושב שיש לשאוף שהחוקים יהיו כמו המשפטים, אך האמת היא שיש לשאוף שהמשפטים יהיו כמו החוקים. ר' יואל ביאר אמירה זו בכך שזה לא רק דין ב"גברא" - באיך שהאדם מתייחס למשפטים ולחוקים, אלא שזה גם דין בחפצא - האיסור עצמו אסור בדיוק מאותו צד, מצד זה שהקב"ה אסר זאת. הוא הדגים זאת ע"י הגמרא שאומרת שאלמלא התורה ניתנה היינו לומדים איסור גזל מהנמלה. ויש לדייק מגמ' זו שלא אמרו שאלמלא התורה ניתנה לא היה אסור לגזול - הגזל הוא אסור בעצם ופשוט היינו לומדים את הגזל מהנמלה.
היוצא מזה שמהות החיוב במשפט מול חוק הוא אותו מהות - רצון ה' שכך יהיה. ומה שנראה לאדם שיש הבדל בין חוקים ומשפטים זה גם מצד רצון ה' שהאדם יוכל להבין בשכלו דברים אלו.