שביבים (ויחי) / שאול שיף

ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.

האם ניתן היה לצרף את הגולם מפראג למניין?
כתבו הפוסקים, כי אדם שנוצר על ידי ספר יצירה [גולם] אי אפשר לצרפו למניין ולכל דבר שבקדושה. יש שכתבו בטעם הדבר, לפי שעדיין קטן הוא, ואי אפשר לצרפו למניין עד שיהיה בן י"ג שנים.
קושיא: וכי את האדם הראשון לא ניתן היה לצרף למניין עד הגיעו לגיל שלוש עשרה שנה? בוודאי שניתן היה לצרפו למניין בו ביום שנברא, לפי שהוא נברא אדם גדול. והרי גם אדם שנוצר על ידי ספר יצירה הוא נוצר מיד אדם גדול ומדוע יש להמתין עד שיגיע לגיל 13?
תירוץ: אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה , הנה זה ודאי שנברא מושלם בגופו ומושלם בדעתו, כבן י"ג שנה ממש ועוד הרבה יותר. מה שאין כן אדם שנוצר על ידי ספר יצירה , שאמנם מושלם הוא בגופו, אך עדיין אינו מושלם בדעתו. לכן צריך שיעברו עליו י"ג שנים ורק אז יושלם גם בדעתו.
[מרפסין איגרי/ בשם הרב יעקב סודרי]

חרז ההלכה לפסוקי התורה
בספר "תולדות אדם" מסופר פלאות על הגאון הצדיק, רבי זלמן מווילנא מתלמידי הגר"א, איך שבילדותו חרז את ההלכה, למקראי קודש, לפסוקי התורה. "על דרך משל: הוא נשאל היכן מרומז הדין המסור בידינו [ דמאי פרק ד' משנה א'] שהלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח [הלוקח] לעשרן, ושאלו בשבת [ את מי שאינו נאמן על המעשרות, ואמר שעישר ] יאכל על פיו. ופירשו : מפני שאימת שבת על עם הארץ ומתיירא לשקר בשבת ולעבור עבירה יותר מאשר ביום חול.
וענה רבי זלמן ואמר: דין זה שאימת שבת על עם הארץ מרומז במלה הראשונה שבתורה. כך איתא בתיקוני זוהר[תיקון תשיעי] "בראשית" [אותיות] ירא שבת. ומחבר הספר "תולדות אדם" כותב : כל אחד מישראל אימת שבת עליו והדבר מרומז גם בחיבור שבין תחילת התורה לסיומה. התורה מסתיימת במלים: "כל ישראל" [לאמור: לא רק תלמידי חכמים] ומתחילה ב"בראשית"- ירא שבת.
("קריית ארבע")

ביקור מעולם האמת
סיפר הרב דניאל פרוסטץ ז"ל מפרסבורג סיפור מצמרר ששמע מאביו זצוק"ל: זקיני הגאון רבי דניאל פרוסטיץ זצוק"ל ישב באחת השבתות לאחר סעודת שבת ועסק בתורה, והנה אישה אחת שהלכה לעולמה כמה שבועות לפני כן, באה אליו ותספר לו כדברים האלה: "קודם מותי נתתי לשמש בית המדרש כך וכך מעות שילמד משניות לאחר מותי לעילוי נשמתי, והוא אינו עומד בהבטחתו. אנא ממך דבר משפט עם השמש שיעמוד בדיבורו". ואכן זקיני הבטיח לה, ומיד נעלמה האישה.
בהגיע השמש לקרוא את זקיני לתפילת מנחה, הזמין אותו זקיני להיכנס לביתו, ושאל אותו "האם אמת הדבר שאותה אישה ידועה שנפטרה מן העולם נתנה לך מעות שתלמד משניות לתועלת נשמתה?" ענה השמש: "הן". והנה חרדה גדולה נפלה על השמש מפני שאיש זולתו לא ידע מבקשתה של האישה. והשיב אותו שמש בשפה רפה ובשפל קול התחינה: חטאתי! , כי באמת אין אני לומד לעילוי נשמתה. סיפר לו זקיני על ביקורה של האישה בחדר לימודו , והזהיר את השמש כי מכאן ולהבא לא ימעל בשליחות שנטל על עצמו.
ואני הקטן לא באתי אלא להזכיר לעצמנו, כי כל קבלה שאנו מקבלים על עצמנו למען הנפטרים, עלינו לשמרה ולקיימה לבל נטריד את מנוחתם ולהסיר קיטרוג מעלינו – ה' ישמרנו.

שידוך לקידום שידוכים
ל"אדמו"ר האמצעי", רבי דב בער [דובער] , השני לאדמו"רי חב"ד, [בנו של "האדמו"ר הזקן" , רבי שניאור זלמן מלאדי] הציעו מספר שידוכים בו זמנית , ואמר שיבחר באותו שידוך שיוכל לצאת אל הפועל בכל ההקדם. זאת, מפני שהוא משתוקק כבר לשמוע את מאמרי החתונה שאביו "האדמו"ר הזקן" יאמר.
הרבנית שיינא, אשתו של הרבי האמצעי , הייתה בתו של אחד מחסידיו של האדמו"ר הזקן . אותו חסיד היה "מלמד" והיו לו חמש בנות שבגרו. באחת הפגישות של המלמד עם האדמו"ר הזקן שאל אותו הרבי, מייסד תנועת חב"ד, בעל התניא והשולחן ערוך : מדוע אינך מחתן את בנותיך?
ענה המלמד: אף אחד אינו רוצה להשתדך אתי מרוב עניותי.
אמר לו האדמו"ר הזקן: אני אשתדך אתך ואז הרי ימצאו קופצים שירצו גם הם להשתדך אתך.
לרבנית שיינא נולדו שני בנים ושבע בנות. אחת מהן נישאה לממשיך שושלת אדמו"רי חב"ד הלוא הוא האדמו"ר בעל ה"צמח צדק".

ויקרא שמו צפנת פענח
לספר "צפנת פענח", שהביא לפרסומו של דורש ציון, רבי אליהו גוטמאכער המכונה "הצדיק מגריידיץ" הייתה עדנה, בזכות הרב ישראל אלברט העומד בראש מכון "למוד אגדה". המכון הזה שם לו למטרה להוציא לאור מחדש ספרי דרוש ואגדה ולהפיצם.
"צפנת פענח" שהודפס לראשונה בשנת תרל"ג, "מבאר כל סתום וחתום במאמרי רבה בר בר חנה הנודעים בשגב תמיהתם – המופיעים במסכת בבא בתרא עג-עד". על דפי הספר במהדורת תרל"ג צויין , כי ידיו של רבי אליהו זצוק"ל רב לו גם בתורת הסוד על כל רזיה ומכמניה, ורפואות וישועות והוצאת דיבוקים. מאז נפוץ שמעו כפועל ישועות בקרב הארץ, ובני ישראל החלו נוהרים אליו בהמוניהם, וצבאו על דלתותיו יומם ולילה.
ל"צפנת פענח" במהדורה החדשה, צורפו הני תרי צנתרי דדהבא, הלא המה הספרים : "רפדוני בתפוחים" - מאת הגאון רבי אליקום געץ , אב"ד ור"מ דק"ק הילדסום, אביו זקינו של הרה"ק רבי ישעיה מפשעדבורז זי"ע, ו"לבנימין אמר" - מאת הגאון הנודע רבי בנימין זאב וואלף הלוי באסקאוויץ, בנו של הגאון בעל ה"מחצית השקל". בשולי הגיליון, נוסף החיבור "אגדת סופרים" - לקט נבחר מפירושיהם של גדולי הדורות.
את הספר ניתן להשיג בחנויות הספרים המובחרות, וכן במכון "למוד אגדה", lemodagada@gmail.com .
בנו של אב"ד גריידיץ, רבי צבי גוטמאכער זי"ע , חיבר פירוש למסכת קנים: "קן מפורשת". בהקדמה לספר של בנו כותב "הצדיק מגריידיץ" "שהצריך ישועה ילמד משנה במס' קנים עם הרב ותוי"ט והפירוש של בני "קן מפורשת" ויעמוד ויתפלל באיזה לשון ששגור בפיו את התפילה : "אתה ה' חביבין ישראל לפניך וחיבה יתירה נודעת להם שנקראו לך בנים" וכו' [מובא במקום] ותהיה לו ישועה. ואם לא יועיל יעשה כן עד שלושה ימים." ובספר "סוכת שלם" [דף ק"ז] כתב רבי אליהו זי"ע: "ושמענו על משפחות מיוחסות בישראל, שרגילים בכך ואינם רגילים ברופאים".