הפעלת מפעלי אינטל בשבת

כבר שלושה שבועות שמתקיימות הפגנות חרדים מחוץ לאינטל ירושלים. אני חש שבציבור שלנו לא כל כך יודעים איך להתייחס לסוגיא העקרונית של הפעלת מפעלי אינטל בשבת (אני מדגיש, אינני מתייחס למימד הפוליטי של הפגנות במקום זה או אחר, אלא למישור העקרוני). מחד, כולנו מעוניינים שחברת אינטל תמשיך להחזיק מפעלים בארץ ולהעסיק אלפי אנשים. מאידך, איננו מעוניינים שמפעלים אלו יחייבו אנשים לעבוד בשבת.
לפני שאמשיך, יש לציין מספר דברים.
בתעשיית ייצור השבבים (chips) עובדים 24/7. זה נתון. אין יכולת מעשית ובטח שלא כלכלית לסגור את המפעל במשך יום בשבוע. החלטה לסגור מפעל של ייצור שבבים למשך יום בשבוע, כמוה בהחלטה לסגור את המפעל לחלוטין. אני חוזר שוב - זה נתון, שאין מישהו בתעשיה הזו שיחלוק עליה.
בעיני, שאלת הפעלת מפעלים כמו אינטל עפ"י התורה היא בעיה קשה הרבה יותר מכל שאלות התורה ומדע הידועות. מה זה אומר עלינו, ועל התורה, אם נגיע למסקנה שבמדינה יהודית שומרת מצוות לא ניתן לעסוק באחד התעשיות החשובות ביותר בעולם כיום (לשם ההגינות, יש לציין, שבשנה האחרונה חלק גדול מהחברות בעולם שמתעסקות בייצור שבבים חטפו מכה כלכלית קשה מאד)? ובניגוד לחלק משאלות התודה והמדע, הפתרון לשאלות אלו צריכה להיות בעולם המעשה ולא בתפיסות פילוסופיות למיניהם.

אז במישור העקרוני - והיה ואתם הינכם ראש הממשלה, שר התמ"ת או כל גורם אחר שבידו ההחלטה, האם הייתם מעודדים מפעל כמו אינטל לפתוח בישראל? והיה והיום מדינת ישראל היא מדינה המתנהלת עפ"י התורה, כיצד היא צריכה לקבל החלטה כזאת?

נתחיל מההתחלה. האם ליהודי מותר לעבוד בשבת? התשובה המפתיעה לשאלה זו היא: כן! לא מצינו איסור על יהודי לעבוד בשבת, כל עוד מדובר בעבודה שאין בה חילול שבת. הבעיה היחידה היא ההשתכרות מעבודה בשבת. כך כותב השולחן ערוך (אורח חיים סימן שו סעיף ד):
השוכר את הפועל לשמור זרעים או ד"א אינו נותן לו שכר שבת, לפיכך אין אחריות שבת עליו; היה שכיר שבת, שכיר חודש, שכיר שנה, שכיר שבוע, נותן לו שכר שבת, לפיכך אחריות שבת עליו. ולא יאמר: תן לי של שבת, אלא אומר: תן לי שכר השבוע או החודש. או יאמר לו: תן לי שכר עשרה ימים.

מדברי השו"ע אנו רואים שגם בעיית ההשתכרות יכולה להפטר בקלות יחסית: ע"י שכר גלובלי.

לצערנו בעבודה הנעשית ע"י טכנאי אינטל יש משום חילול שבת: מדובר על ויסות המכונות בעזרת המחשב ותיקון תקלות (ביניהם גם תקלות מכאניות). בעבודות אלו יש מלאכות דאורייתא ומלאכות דרבנן.
דוגמא מקבילה לבעיה זו התעוררה בשעתו גם לגבי חליבה בשבת (שיש לגביה מחלוקת ראשונים אם היא מדאורייתא או מדרבנן). הנוהג הרווח היה להשתמש בגויים לחליבה בשבת. אך הנוהג הזה לא תמיד עבד. בגרמניה הנאצית, בעקבות חוקי הגזע, הגויים נמנעו מלעבוד אצל היהודים ולא היו מוכנים לבוא לחלוב. בארץ בתקופת החלוצים היה אידיאל של עבודה עברית שלא רצו שגויים יכנסו למשקים העבריים. בעקבות מחלות שהיו בארץ לפני קום המדינה ההנהגה אסרה על כניסתם של גויים למשקים, כך מתאר זאת הג"ר בן ציון מאיר חי עוזיאל בשו"ת משפטי עוזיאל (כרך א - אורח חיים סימן י):
ובהיות שמחלה זו היא מחלה מתדבקת ממקום למקום על ידי כניסתם של בני אדם מכפרים שנפוצה בהם מחלה זו למושב אחר, אסרה הממשלה כניסתם של תושבי הכפרים הערביים שבהם נגעה מחלה זו למושבות ישראל, ולכן נטלה האפשרות לחלוב הבהמות בשבת על ידי אינו יהודי

הרב עוזיאל הציע לחלוב ע"י יהודי בתנאים הבאים (שו"ת משפטי עוזיאל כרך א - אורח חיים סימן יא):
א. לחלוב ע"י כלי, ב'. בצנעה, ג'. לחלוב קמעא קמעא במדה הדרושה להקלת צערה, ד'. שאי אשפר לעשותו על ידי לא יהודי.
הרב עוזיאל לא סיים את תשובתו בפסיקה אלא כתב שהדברים צריכים לעלות על שולחנם של רבני א"י שיחליטו בנושא.

הרב קוק, שהיה רבה של ארץ ישראל לא אהב את היתרו של הרב עוזיאל, והתבטא כך (שו"ת אורח משפט אורח חיים סימן סד):
קבלתי את מכתבו, והנני להשיבו, כי החליבה בש"ק =בשבת קודש= ע"י ישראל הוא איסור גמור וחילול - שבת נורא, וח"ו להורות בזה צד קולא, ואין שום דרך כי אם לחלוב בשבת ע"י נכרי, כמו שעשו אבותינו מעולם, ובכלל אי - אפשר לישוב יהודי שלא ימצאו בתוכו ג"כ נכרים אחדים, לפי ההכרח של איזה דברים המותרים להעשות בשוי"ט =בשבת ויום טוב= דוקא ע"י נכרים, וחוקי תוה"ק הם בודאי יותר חזקים באין ערוך מכל מנהגי בדאות שבדאו להם אנשים [-כאן הכוונה כנראה לעיקרון העבודה העברית], והם חיינו ואורך ימינו ויסוד תחייתנו על אדמת הקודש. והנני בזה ידידו מברכו באה"ר. הק' אברהם יצחק ה"ק.

בשלב מאוחר יותר הכניסו למערכת החליבה בשבת מכונות העובדות בשבת באופן שיש גרמא.

כלומר, גישה זו אמרה שיש להפוך את כל האיסורים הנעשים לאיסורי דרבנן, ואז אפשר להקל בשיתוף מצוות צער בעלי חיים, הצורך להתפרנס ועוד.

כך כותב ה"שרידי אש" שעסק בנושא החליבה בשבת בגרמניה הנאצית (חלק א סימן לה עמוד עח):
אולם זה מקרוב הופיע ספר משפטי עוזיאל להרב הראשי הספרדי מתל - אביב והוא מראה פנים להיתר באופן שיחלוב לתוך קדירה שיש בה חלב נקפה או גבינה דהוי כחולב לתוך האוכל, וגם שיחלוב בכלי ולא ביד, וגם שיחלוב קמעא קמעא. עי"ש שהביא כן גם משו"ת אבן יקרה, שכתב ג"כ להתיר.
וידוע כי בארץ ישראל לא רצו הרבנים להתיר, והרב עוזיאל הי' יחיד בהוראתו הנ"ל. והנה בא"י יש סניף להיתר מטעם מצות ישוב ארץ ישראל, משא"כ באשכנז. ולאידך גיסא יש כאן משום פיקוח פרנסה למשפחות עבריות, שאין להן מקור אחר לפרנסה.
ולכן איני רוצה להורות בזה לא איסור ולא היתר ומי שדעתו יפה יבוא ויורה.
ועצתי, שגם כת"ר בל יתיר את החליבה, אלא יספר להם דברים כהויתם, כי יש רבנים מתירים באופנים הנ"ל ורובם אוסרים והוא בעצמו אינו יכול להכריע הלכה כמאן וישתמט מהם, והנח להם לישראל מוטב שיהי' שוגגים וכו', כי במקום שיש שאלת פרנסה אי אפשר להעמיד את הדין על תלו ולכוף את העם שיתנהגו עפ"י המחמירים.

לעניין העסקת גויים לעשות מלאכות דאורייתא בשבת. אם מדובר בחברה שהיא בבעלות לא-יהודית, קשה להגיד שיש כאן איזה שהוא בעיה. אם החברה יהודית (ולעניין זה יש להכנס גם לסוגיא איך להגדיר חברה בע"מ וחברה ציבורית הנסחרת בבורסא, ואכמ"ל), יש כאן בעיה לא פשוטה. חכמים אסרו על יהודי להנות ממלאכה שגוי עושה עבורו בשבת. היו מקומות שהיה מקובל לעשות מעין "היתר מכירה" לשבת. ה"חלקת יעקב" נשאל על "היתר מכירה כזה לעניין חליבה בשבת, וכך הוא השיב (שו"ת חלקת יעקב אורח חיים סימן סט):
כבר כתבתי לרב חרדי בארגענטיניען, דבמדינות הללו דהפרוץ מרובה על העומד, בקדושת שבת בעונ"ה, שאין לעשות שום היתר ע"י מכירה או שותפות עם עכו"ם שעי"ז יתזלזל קדושת השבת עוד יותר

גם הג"ר משה פיינשטין התייחס בקיצור לאפשרות לעשות הערמה ע"י היתר מכירה (אורח חיים חלק א סימן צ):
ושטר מכירה לעכו"ם כדרך שנוהגין במכירת חמץ אין לעשות במדינותינו בכאן ואין למילף ממה שעשו ביוראפ /באירופה/ בשדות וריחים בשטר מכירה לעכו"ם.

לסיכום, אין לי פתרונות קסם, והבעיה תמשיך ותטריד את מנוחתי.