אור החיים לפרשת נח

"ויזכור אלקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה וכו'"
טעם שלא הספיק זכרונו של נח והוסיף לומר "ואת כל החיה וכו'",
אולי כי להודיע בא גם כי לצד החיה והבהמה אשר אתו לבד יספיק לזכור, ופירוש הדברים בדרך לא זו אף זו.
עוד ירצה על זה הדרך, "ויזכור אלקים את נח" גם זכר כל הטורח והעול אשר עליו מ"הבהמה והחיה... אשר אתו בתיבה" וחמל עליו.

האור החיים הקדוש מתקשה בשאלת פשט הכתובים: האם לא היה מספיק לכתוב שהקב"ה זכר את נח? מדוע יש צורך להוסיף שהקב"ה זכר גם את כל החיה והבהמה?

על שאלה זו עונה האור החיים שני תירוצים:
א. אכן היה מספיק לכתוב רק שהקב"ה זכר את נח, אך באותו אופן היה מספיק לכתוב רק שהקב"ה זכר את החיה והבהמה, והכתוב הלך בדרך של "לא זו אף זו" - כלומר, לא רק שה' זכר את נח הוא גם זכר את החיה והבהמה.
ב. הקב"ה זכר את נח בגלל שנח היה עם החיה והבהמה בתיבה. בזכות הטורח שהיה לנח מהחיה והבהמה ה' זכר אותו.

פסוק זה נאמר על ידינו בתפילת מוסף של ראש השנה. על פי דברי האור החיים יש כאן מסר חזק מאד לאדם. יש לאדם שני דרכים שהקב"ה יזכור אותך - הוא יכול לזכור אותך כמו שהוא זוכר את החיה והבהמה וכמו שהוא דואג לכל יצור אחר בעולם, אבל הוא יכול לזכור אותך כמי שעושה את רצונו יתברך וממלא אחר פקודותיו. הקב"ה היה זוכר את נח כמו שהוא זכר את כל החיה והבהמה, או שהוא היה זוכר את נח שמתאמץ לקיים את מצוות בוראו.