אנשים תורניים בעולם המעשה - 2

הזכרתי לפני מספר שבועות שביקשו ממני לדבר בישיבת ההסדר במודיעין תחת הכותרת "אנשים תורניים בעולם המעשה". כשביקשתי הסבר למהות הכותרת הוסבר לי שמבקשים להקנות לתלמידים נקודות למחשבה לקראת צאתם לעולם המעשה בעניין כיצד הם יישארו שומרי תורה ומצוות גם מחוץ לכותלי הישיבה.
את חלקה הראשון של שיחתי הקדשתי לאחת התובנות שהיו לי בעולם הרבנות. כשיצאתי מהישיבה היה לי ברור מה זה אדם תורני. יכולתי לקטלג כל אחד: אם רק הכיפה שלו היתה בגודל הנכון, בזוית הנכונה, הוא היה לובש חולצה לבנה בשבת, מגיע עם מכנסיים ארוכות לתפילות גם בקיץ, אשתו מתלבשת בצורה מסויימת – ידעתי שלפניי עומד אדם תורני. למה נפקא-מינה אם הוא אדם תורני או לא, אינני בטוח עד היום. אך מן הסתם משמעות הקטלוג הוא הגדרת האנשים שאוכל למצוא איתם מכנה משותף בבואי לקדם נושאים שהם תורניים.
אך היום כשאינני גר בקהילה המוגדרת תורנית, כל ההגדרות השתבשו לי. פתאום ראיתי שכמעט כל האנשים המתעסקים בהקמת בתי כנסת הינם אנשים שלא הייתי מגדיר כתורניים. כשהתגברתי על מציאות זו, נתקלתי במציאות אחרת, גם הפעילים בנושא הקמת שיעורי תורה אינם בהכרח כאלו שהיו מוגדרים כתורניים, ואפילו בין משתתפי השיעורים התורניים לא תמיד ניתן למצוא דווקא את האנשים התורניים. בקיצור, אני לא מוצא בעולם המעשה שום קורלציה בין תורניותו של האדם (עפ"י המדדים המקובלים, ועל אלו נכתוב בעז"ה בהזדמנות אחרת) לבין השתתפותו בגיבוש חיי קהילה תורניים.
כולנו מכירים אנשים ערכיים, ודמויות למופת שאינם עונים לקריטריונים של "תורניות" ובכל זאת אנחנו עומדים על כך שעלינו להגדיר את העולם האורתודוקסי כמחולק בין תורני ללא-תורני. בשיחתי בישיבת ההסדר הבאתי את דמותו של אהרן פוירשטיין, שחילק חלק מכספי הביטוח שהוא קיבל לאחר שריפת המפעל שבבעלותו לעובדיו והמשיך לשלם להם משכורת מלאה למשך חצי שנה לאחר השריפה, על אף שלא היה מחוייב חוקית לעשות זאת ועל אף שהעובדים לא עבדו אצלו בפועל במהלך תקופה זו. פוירשטיין, המגדיר עצמו יהודי אורתודוקסי, קידש שם שמיים כשהוא הסביר בתוכנית "60 דקות" שהוא עשה כך כי אלו הערכים שאותם הוא למד מהתלמוד. אין לי ספק שפוירשטיין מזומן לחיי העולם הבא, וזאת על אף שהוא אפילו לא נהג לכסות את ראשו ברשות הרבים.
שמחתי מאד לשמוע לפני מספר חדשים רב קהילה ותיק במעלה אדומים, הרב אלישע אבינר, מסביר את אותה התובנה בדיוק. כשהגעתי לקהילה, הוא אמר, ידעתי מיד איך לקטלג כל אחד מהמתפללים. אחרי חודש התחלתי לא להבין – איך יכול להיות שזה שמגיע לבית הכנסת רק בשבת ובמנחה בשבת בכלל מגיע במכנסיים קצרים, זה אותו אחד שמוסר את נפשו ממש על ניהול כל העניינים הכספיים של הקהילה? [זה ציטוט מהזכרון – נא לתלות טעויות בי].
הרב ד"ר משה דוד טנדלר, רב קהילה ותיק מאד בארה"ב, מוקלט בשיעור באינטרנט כשהוא אומר (תרגום שלי - דקה 15 ואילך):
אנשים באים ממקומות שונים ומרקעים סוציאליים שונים... איך בחורה או בחור מתלבשים לא אומר שהם מצהירים בזה הצהרה על צדיקותם העצמית או על מידת דתיותם. כיסוי הראש, לבישת מכנסיים הם עניינים הלכתיים שיש לדון בהם, אך בזמן שידוכים [אין לעשות מזה עניין]... בקהילה שלי יש נשים רבות שלא מכסות את השיער, אך הזהירות שלהן בכשרות, שבת וטהרת המשפחה איננו משתווה [לאף אחת אחרת]. מדוע אינן מכסות את שערן? אינני יודע, אבל המושג של תינוק שנשבה, אדם שנשבה לתנאים סוציאליים מסויים, איננו מדבר רק על ילד שנשבה בידי גויים.
אז אני בודאי לא קורא לאנשים להיות לא תורניים, אך אני בהחלט רחוק מלקבוע שיש עדיפות איכותית (בעולם הזה או בעולם הבא) במישהו שעונה להגדרות התורניות – יהיו אשר יהיו. במקום החלוקה של תורני/לא-תורני, אני מציע לחזור לחלוקה שקיבלנו מהורינו שומר תורה ומצוות ולא שומר תורה ומצוות, כאשר שמירת תו"מ נמדד בשלושה קטגוריות: שבת, כשרות, טהרת המשפחה. ואם עדיין מחפשים קיטלוג נוסף, אני מציע: תורם מזמנו הפרטי לטובת הקהילה או לאו, כאשר אני מכליל בתרומה לטובת הקהילה גם השתתפות בשיעורים או מסגרות לימוד הקיימות בקהילה כדבר שיש בו עדיפות על פני לימוד בחברותא בבית.