על ניאו-רפורמיסטים וקרעים

למרות שהרב יהושע שפירא כבר הספיק להבהיר ולחזור בו מדבריו על הניאו-רפורמיסטים שפורסמו בYNET, אני עדיין מבקש להעיר על דבריו (חזקים עלי דבריו של חברי ברוך).
לקראת סוף הדברים הוא אמר שעל זה יש לקרוע, תרתי משמע - לקרוע את הבגד ולהביא לקרע בציבור הדתי, כי לא ניתן להשלים עם רפורמה.

מה זה אומר להביא לקרע בציבור?
האם זה אומר שתלמידיו של הרב שפירא יתחילו להתלבש אחרת משאר הציבור? להסתפר אחרת? להפסיק ללכת למוסדות ההשכלה הגבוהה של שאר הציבור? לגור בישובים נפרדים? בקהילות סגורות של אנ"ש? לא להעסיק מורים שהם לא מאנ"ש?
האם זה לא קורה כבר היום?

אולי הכוונה זה שזה יבוא לידי ביטוי בזה שההתייחסות תהיה ל"אנחנו" ו"הם". האם זה לא קורה היום?

ובנימה קצת יותר רצינית, אני חושב שיש לעיין בשתי נקודות.
רש"ר הירש הוביל לקרע ביהדות גרמניה (האורתודוכסית) כשהוא החליט לפרוש מהקהילה הכללית ולהקים קהילה שלא מכילה את הרפורמים. לזכותו יאמר, שהוא עשה זאת תוך כדי שהוא מציג לקהילתו ובמיוחד לצעירים שבהם דרך חדשה. לקרע שהוביל הרש"ר הירש היתה משמעות אמיתית בזה שהוא פנה לרשויות והכריז שיש עתה שתי עדות יהודיות במדינה ושיש להכיר בכך לצרכי תקציב, הקצאת בתי קברות וכד'.
האם מישהו רואה איזה שהוא דמיון בין אז להיום? אני לא.

אבל יותר מכך, אני מניח שהרב שפירא רואה מול עיניו דוקא את החתם סופר ומלחמתו ברפורמים ולא את רש"ר הירש. יכול להיות שהרב שפירא צודק בדבריו שאנחנו הולכים לכיוון של רפורמים חדשים (ואני לא חושב, ולאמיתו של דבר אינני רואה שום דבר חדש שלא היה בקיבוצים כבר לפני שלושים שנה ויותר), והרפורמים הללו דומים בכל דבר לרפורמים הישנים. אבל בסופו של דבר, האם זה אומר שצריך לאמץ את גישות המלחמה של פעם? אינני בקי גדול בחלק הזה של ההיסטוריה, אך אני מניח שהחתם סופר חשב שאם כלל ישראל ישארו נאמנים לתורה וידחקו את המיעוט הרפורמי החוצה, אזי הם פשוט ילכו ויתבוללו או שיהפכו לדת אחרת ושלום על ישראל. לאמיתו של דבר, קשה להגיד שזה קרה. וגם מי שירצה לומר שזה קרה ומאבקו של החתם-סופר הצליח בגדול, האם בטוח שאותו דרך מאבק ינחל הצלחה בתוך החברה הדתית-לאומית הקטנה בתוך מדינת ישראל?

לסיום, יש להזכיר שרוב הציבור הדתי-לאומי הוא בורגני, וניאו-רפורמים ודברי הרב שפירא מעניינים אותו בערך כמו... (תשלימו בעצמכם).