שיתוף ילדים בתפילה

אחד הנושאים שעלה לאחרונה בקהילה שלי, זה הנושא של שיתוף הילדים בתפילה. ליתר דיוק הנושא היה מאיזה גיל ניתן לאפשר לילד לקרוא הפטרה. בפתח הדברים אבהיר כי אינני בא לדון כאן בשאלה ההלכתית, וזה גם לא היה הדיון בקהילה, אלא ביישום של ההלכה בעולם המעשה. כלומר, בהנחה שילד יכול לקרוא הפטרה, האם לאפשר זאת לילד בגיל 7-10. היתה תמימות דעים בין החברים שיש לאפשר לילד שבר-המצוה שלו נראה באופק לקרוא הפטרה, הדיון היה על גילאים צעירים יותר.
בתחילת הדיון לא ראיתי כל צורך לאפשר זאת. חשבתי שיש מספיק מקומות אחרים בתפילה שניתן לשתף בהם את הילדים ואין צורך לתת להם להיות שותפים גם בחלקים שמבוגרים רואים בהם (אולי שלא בצדק) כיבוד גדול. יתרה מזאת אני אף חששתי שאם ניתן לילד כבר בגיל הזה להגיע למשהו שמבחינתו הוא הפסגה (כי הרבה יותר מזה הוא לא יכול לעשות), מה הוא יעשה כשהוא יגיע לגיל מבוגר יותר?
לאחר שהבעתי את דעתי בנושא, אחד מבעלי התפילה והקריאה המומחים בבית הכנסת כתב לי את הדברים הבאים:
עקרונית אני בעד ללמד את הילדים להשתתף כמה שיותר בתפילה ולקרוא כמה שיותר הפטרות, כמובן בתוך המסגרת ההלכתית והמסורתית [כפי שנהגו קהילות יוצאי מרוקו].
אני לא חושב שהילדים אמורים להתחיל את הקריירה שלהם בבית הכנסת אחרי גיל הבר מצווה ושכל מה שקודם לכך הוא בגדר הקדמה בלבד: מה שהילדים לומדים בגיל הצעיר ביותר נשאר חקוק במוח לכל החיים. אני מעדיף למלא לילדים את הראש בתפילות והפטרות מאשר בכל הדברים האחרים שהם לומדים בחיי היום-יום, ולכן יש לדעתי ערך חינוכי עליון בללמד לילדים כמה שיותר צעירים, ואני מאמין שתסכים איתי.
אני קראתי את ההפטרה הראשונה שלי בגיל 6, כמו כן הרב שלי (הרב יצחק שוראקי) מירושלים לימד את בנו ההפטרה בגיל 6.5 (הוא קרא לפני כחודש), וכמו שהמנהג היה נפוץ מאוד בכל צפון אפריקה שרוב ההפטרות נקראו ע"י ילדים. העיד לי אחד מחברי שהוא היום בן 40 שבבית הכנסת שלו במראקש, רוב ההפטרות היו נקראות ע"י ילדים, חוץ מכמה הפטרות שנהוג שהילדים לא יקראו אותן, (3 דפורענותא, שובה, 9 באב בוקר ומנחה, כיפור בוקר ומנחה, יום א' של שבועות וכו'...)
אני לא רואה שום סיבה טובה להגיד לילד בן 7 שמעוניין להשקיע מזמנו ולשבת שעות ארוכות בלמידת הפטרה שיחכה 5 שנים בשב ואל תעשה עד שהבר מצוה שלו תראה באופק... הוא רוצה ומבקש ללמוד תורה, למה למנוע ממנו? איך אתה יכול להיות בטוח שאחר 5 שנים הוא יהיה עוד מעוניין? הרי אין ספק מוציא מידי וודאי!
בכל הקהילות בנוסח צפון אפריקה שאני מכיר מעודדים ילדים צעירים לקרוא כמה שיותר הפטרות ע"י פרסים וכד' כי הם רואים בזה ערך חינוכי גדול מאוד.
חוץ מזה שכשהילד מכין את ההפטרה על ידי, אתה יכול להיות סמוך ובטוח שהוא יקרא יותר טוב מ- 90% מהמבוגרים, כי אחרי שהוא חזר עליה לפחות 30 פעם לפני הוא כבר מכיר אותה בעל פה. אצלי, זה או 100% או "לא קורה". מי שלא למד לדייק מאוד במילים ובטעמים של הפטרה מגיל צעיר פשוט קשה לו מאוד להקפיד על כך גם בגיל מבוגר.
לדעתי לא ניתן להשוות בכלל בין הפטרה הנקראת ע"י ילד שהופכת לאירוע קהילתי בששון ושמחה לבין קריאת "אין כא-להינו" בסוף התפילה כשכולם כבר מקפלים את הטליתות ושאף אחד לא שם לב לדבר...
אני עוד זוכר את ההפטרה הראשונה שלי (רוני עקרה - שבת כי תצא שנת 1985). אבא שלי הזמין בזמנו את המנהלת ז"ל של בית הספר היהודי ... (כ- 1000 תלמידים) והיא הגיעא כדי לשמוע אותי. היה זה אירוע מרגש מאוד עבורי שלדעתי אחד הדברים שנתנו לי את הכוח להמשיך וללמוד לקרוא את כל פרשיות התורה כשהגיע העת...
ולענות לשאלה שלך: אם לדוגמא אנחנו מקדימים את הקריאה בתורה לכיתה א', מה נעשה אם אותו ילד בכיתה ד'?
תשובתי היא: אם הבעיה היא שילדים בכיתה ד' מכירים את כל ההפטרות בעל פה אז אני בפירוש רוצה שזאת תהיה הבעיה שלנו!
אותם הילדים כשיגיעו לגיל הבר מצווה, מטבע הדברים ירצו להמשיך ולקרוא את כל הפרשיות. וכהם ידעו את כל התורה בעל פה בגיל 17, הלוואי וזאת תהיה הבעיה הגדולה ביותר של הקהילה, שהילדים שלנו מכירים יותר מידי תורה בגיל צעיר מידי!!.... לבטח ידוע לך שאצל התימנים ילדים בני 7-8 עולים לתורה כמו שמתיר לעשות כן השולחן ערוך (ילד עולה למניין 7) וקוראים את העלייה שלהם בתורה...
באמת אני מנסה לחשוב ולא מצליח לראות כאן אפילו צל של דבר שלילי בזה שילדים לומדים יותר ומשתתפים יותר בגיל צעיר!