שביבים (פנחס) / שאול שיף

ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.

כל מבקשי ה' ישיגוהו בין המצרים
בספר "עבודת ישראל" פרשת מסעי, מביא את דברי המגיד הגדול ממזריץ', רבי דב בער זי"ע, על הפסוק באיכה: "כל רודפיה השיגוה בין המצרים". וכך אמר: כל מי שרודף להמליך את הבורא יוכל להשיג יותר בימים אלה של בין המצרים. משל: כאשר השר יושב בביתו, לא כל איש יכול לבוא פנימה, מה שאין כן בעת שהשר עובר בשווקים וברחובות חוץ לפלטרין, אז הוא קרוב לכל קוראיו ויאזין שוועת כל הקוראים בשמו. כך בזמן הזה, כאשר [השכינה הקדושה] כציפור נודדת הרשות נתונה לכל אדם להתקרב למלכו של עולם. ומוסיף המחבר: הגם שיש לבכות במר נפש על כל אשר מצאתנו ביום ההוא, מכל מקום יש לשמח לב המלך בשמחה העתידה, שבו יוולד מנחם ויגאלנו במהרה, וישמח ה' במעשיו והייתה לו המלוכה כימי קדם.
וכתב בשולחן ערוך [אורח חיים סימן תקנ"א סי"ח] צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד תשעה באב, שלא לילך יחיד מד' שעות עד ט' שעות [רמ"א: משום דבהן קטב מרירי שולט], ולא יכו בתלמידים בימים ההם.
וכותב ב"אמרי שמאי" כי המקור לדברי השולחן ערוך הוא ממדרש רבה איכה [פרשה א' אות ל'] דאם מכים בימים ההם אפילו בדבר שאינו יכול לגרום למכה רצינית קיימת סכנת נפשות. ולכן נתן רבי יוחנן הוראה שלא ילמדו עם הילדים בימים אלה מארבע שעות בבוקר [שעה עשר], ואולי זהו המקור לימי החופשה שבזמנינו?

שתי פיות או אחד?
הגמרא בירושלמי במסכת ברכות פרק ראשון הלכה ב' מספרת:
רבי שמעון בר יוחאי אמר אם הייתי עומד על הר סיני בשעה שהתורה ניתנה לישראל הייתי מבקש מלפני הקב"ה שיברא לבני אדם שני פיות. [כדי ש]עם פה אחד יעסוק בתורה ועם הפה השני יעסוק בצרכיו. חזר [בו] ואמר [רבי שמעון בר יוחאי]: אל לנו להרהר אחר מידותיו של הקב"ה שברא לאדם רק פה אחד. [שכן], ומה אם אנו שיש לנו רק פה אחד אין העולם יכול[ח"ו] להתקיים מהמלשינות ולשון הרע אם היו לאדם שני פיות כמה לשון הרע היה מדבר!

האדמו"ר מאלכסנדר "יורד" על חסידיו
באחרונה,מיד עם תום התפילה, בבית המדרש שבו הוא מתפלל, הטיף האדמו"ר מאלכסנדר שליט"א לחסידיו, דברי מוסר לא קלים, בלשון המעטה. אחרי שביקשם להתמסר יותר ללימוד תורה, תוך שהוא מביא דוגמאות מחסידים המוכרים להם, שהיו טרודים ביותר בעבודתם ובכל זאת קבעו עתים לתורה עבר האדמו"ר שליט"א לדבר על צורת הלבוש של החסידים עצמם. וכך אמר האדמו"ר: "והעצה להשפיע על הנשים [שילבשו "בגדי צניעות ולא בגדי רחוב"] היא על ידי שהבעל יתנהג כראוי ויתחזק יותר בענייניו. שהרי אפשר לראות אצל אברך, שעל אף שלובש בגדי חסידים, לעומת זאת יש לו ירידה בדברים אחרים, ורואים איך שפתאום די פיאות ווערן פארלוירן, די ברילן ווערן פארדרייט, און מען ווערט אליין פארקראכן [קשה מאוד לתרגם לעברית את המשפט הזה, אבל משמעו: הפיאות פתאום נעלמות, ושמא הכוונה למוחבאות, המשקפיים הפוכות והוא עצמו מצוי במחוזות אחרים רמז למחשבות שאינן בטהרתן]. וזה גורם שההתנהגות של בני הבית אינה כראוי, ולפעמים ממש בדברים שהם בגדר "דת יהודית". וצריך לדעת שלא שייך השראת השכינה בבית שאין נזהרים בזה. ומכבר אמרתי לבחורים, שבשידוכים צריך להתנות מראש שהפאה, הבגדים והגרביים יהיו בהכשר של רב, שעליו סומכים בכשרות הבשר ובשאר שאלות [המשפט האחרון תורגם מיידיש].

"מוסר של גזילה ורציחה"
"...וכמדובר כמה פעמים מה שראינו בדורות אחרונים, שדווקא אותו עם שבנה את כל התרבות שלו על שכל והבנה, וְכָּלַל בזה גם חכמת המוסר, הנה כיוון שכל זה הי' מיוסד על שכל האדם, הביא "מוסר" זה לידי גניבה ורציחה, וכל דבר שהוא היפך "שמועה נאה" – לא רק מצד אמונת ה', אלא גם מצד "מוסר" בפני עצמו.
וזהו שעשרת הדברות נאמרו "בדיבור אחד" היינו, שאי אפשר להפריד "אנכי ה' אלוקיך" מ"לא תרצח", כיוון שלא יהי' קיום ל"לא תרצח" אם לא יהי' קשור עם "אנכי ה' אלוקיך".
וכשם שהדברים אמורים בנוגע לתורה – כן הוא גם בנוגע לבני ישראל, ששם "ישראל" הוא ראשי תיבות יש ששים ריבוא אותיות לתורה, היינו, שכל אחד מישראל הוא "אות" בספר תורה של הקדוש-ברוך-הוא:
כאשר עושים חילוק בין בני ישראל ואומרים שיהודי זה נאה ויהודי זה אינו נאה, הוא רוצה להיות מנהיג בישראל, אבל הוא אומר שמתאים לו להתעסק עם אלו שיושבים בכותל המזרחי, מתאים לו להתעסק עם גבירים, כיוון שיוכל לקבל מהם כסף עבור החזקת בית-הכנסת ובית-המדרש ומוסדות צדקה, או שמתאים לו להתעסק עם בעלי-מוח, כיוון שהם יבינו מה שילמד עימהם, בתורה שבכתב או בתורה שבעל פה, אבל בנוגע ליהודי שאין בו לא טעם ולא ריח, הוא לא רואה בו לא הבנה והשגה ולא מידות טובות, לא ראש וגם לא רגליים – טוען הוא שיהודי זה אינו נאה, יש לו אמנם שייכות אליו, להיותו מנהיג ונשיא על עדה בישראל שבין חברי' נמנה גם יהודי הנ"ל, אבל הוא מחלק ואומר שיהודי זה נאה ויהודי זה אינו נאה – אדם כזה אינו יכול להיות מנהיג של עֵדָה בישראל."
(משיחתו של הרבי מלובביץ' זי"ע ב-י"ב תמוז תשכ"ו)

יישר כוח אבל צדקה מתחילה מבית
ראש ישיבת ההסדר ברמת גן, הרב יהושע שפירא שליט"א יצא במתקפה חריפה נגד הניאו רפורמה והאידיאולוגיה האנטי רבנית שקנתה לה אחיזה בשורות הציונות הדתית. העתונאי המוכשר והזריז של נושאי יהדות בYNET, קובי נחשוני, השיג את הקלטת של דברי הרב ונתן להם פומבי. עם הפרסום ריכך ראש הישיבה את ביקורתו, שעוררה סערה לא קטנה. אין ספק כלל, כי בציבור החרד"לי קיימת הסכמה גורפת עם הביקורת הזאת, אך מיד ייאמר כי צדקה מתחילה מבית וכך גם ביקורת.
בכמה ממוקדי החינוך היחודי של הציבור החרד"לי קיימת נסיגה שמן הראוי לתקנה לאלתר. כך, למשל, בכמה ממוסדות צביה אין ברן כתוכן. לא מעט בנות מרשות לעצמן לאחר שעות הלימודים לבוש שאינו הולם בת המתחנכת במוסד כזה והכל בהסכמת ההורים. יש בכך מן המכשלה, משום שישנם הורים ששולחים את בנותיהם ללמוד בצביה כדי שיעלו במעלות הקדושה והדת, והן עלולות להתקלקל שם על-ידי אותן בנות המגיעות לצביה בגלל שמה הטוב של הרשת, אך אין להן ולא כלום עם מידת הצניעות הראויה והקפדה על שמירת המצוות. אחוז גבוה של בנות נתונות במצב של התמכרות חולנית למחשב ולהיות ספציפי יותר: ל"פייס בוק". התמכרות ממש על פי כל האינדיקטורים. ועדיין לא כתבתי על תרבות הקניונים הריקנית.
באחד ממוסדות צביה המנהל נכנע להורים שאסרו עליו להוציא אגרת המסבירה מה היא צניעות בלבוש. וייכתב בכאב כי לעתים נוצר הרושם כי מצבם הכלכלי של ההורים או המעמד החברתי שלהם [ולאו דווקא חוסנם הדתי] הם קנה המידה להתקבל לכמה ממוסדות צביה. ורק נגעתי בקצת מבעיות החינוך בציבור החרד"לי שיש לתת עליהן את הדעת, טרם שיקומו רשתות חינוכיות מתחרות כדי להגן על רמת הדת והצניעות.