שביבים (קרח) / שאול שיף

ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.
עמדה בסוגיה כואבת
בויכוח הניטש בחברה הדתית על היחס לבעלי נטיות הפוכות חוזרת ונשאלת השאלה: איך ניתן להעניש בני-אדם בגלל הגנטיקה שלהם? במה פשעו שהכרומוזומים שלהם שונים והרי כך בראם הבורא?
בשאלה זו מקופלים כאב עמוק ואמפטיה למיעוט השונה. אני מזדהה עם הכאב ומבקשת להחיל אותו על קבוצות מיעוט נוספות של אנשים, שנתוניהם המולדים מונעים מהם נתחי חיים הפתוחים לפני הרוב.
צר לי על העיוור שהיה רוצה ליהנות מזיו העולם והדבר נבצר ממנו. צר לי על החרש שהיה רוצה ליהנות מקול ילדו הקורא לו והדבר נבצר ממנו. צר לי על שנפסל לעדות . צר לי על מי שנגזרה עליו מנת משכל נמוכה, כיעור, ננסות או שומן יתר. צר לי גם על ממזרים שאינם מותרים לבוא בקהל, על כהנים שאינם יכולים למסד את אהבתם לגרושות והרשימה עדיין ארוכה.
אינני יודעת מדוע ירדו כל המוגבלויות והצרות הללו לעולם , אך ברור לי שמשמים נגזרו הדברים כך ועלינו מוטלת המשימה להתמודד עמם ברוח תורת ישראל, בדרך הטובה ביותר.
ולמרות ההזדהות עם הצער והכאב, האיסור החד משמעי על יחסים הפוכים­_איננו מאפשר עיגול פינות. על אדם בעל נטיות מולדות כאלו נגזר, לצערי הרב, חסר לכל החיים.
ומי שמאמין שמשה אמת ותורתו אמת ושזאת התורה לא תהיה מוחלפת_חייב לקבל את הדין. מי שבחר שלא לקיים איסור מפורש בתורה צריך להיות מודע לכך שהפר את חוק ה', בדומה למי שמפר חוקים אחרים.
וודאי לי שהוא חש קרע בליבו על הפרימה במארג האמוני והדתי שלו, אך לא יעלה על הדעת שיבקש את אישור החברה לבחירתו לחטוא כשם שלא יעלה על הדעת שהחברה הדתית תיתן אישור וחיבוק למפירי חוקי תורה אחרים. האם, דרך משל, קיימת קהילת גנבים דתיים? [שולמית שין]
*וסיפר לי חסיד חב"ד שהייתה התבטאות נדירה של הרבי זי"ע על "נטיות הפוכות" והוא הסתפק בכך שאמר, שאילו אביו של אותו אדם היה נוהג כמו בנו הרי שהבן כלל לא היה מגיע לעולם הזה...[ש. שאול]

שהכול ברצונו יתברך
בספרו על התורה, "בן לאשרי-ברכה משולשת", כותב, בין היתר, המקובל הפלאי, הרב יצחק הכהן הוברמן זצ"ל,(המכונה: "הצדיק מרעננה") בפרשת שלח-לך: "והנה בארץ ישראל כתיב [דברים י"א, י"ב] ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, ששם ההשגחה פרטית. לא על-ידי מסך השרים ולא[על-ידי] מערכת הכוכבים ומזלות. אם כן, היא איננה תחת הטבע שבאה בהנהגת הקב"ה על-ידי ע' שרים והמערכה [תנחומא ראה, ח']. וכדי לבוא לארץ(ישראל) שאינה תחת {הנהגת}הטבע, נחוצה אמונה פשוטה, להאמין שהכול ברצונו וחיותו יתברך... שהכול מתנהג בה[בארץ ישראל] שלא כדרך הטבע."

כולל מנצפ"ך
מובא בגמרא, לפיכך נקראו ראשונים סופרים, שהיו סופרים כל אותיות שבתורה וכו'. וכמה אותיות יש בתורה? לפי המסורת של חסרות ויתרות שיש בידינו, מנין האותיות שבתורה מסתכם ב-304805. האות שכתובה בתורה מספר פעמים הרב ביותר היא האות י' : 31 אלף ו-530. המעט ביותר: ף' 834 פעמים בלבד. וללא אותיות מנצפ"ך האות ט' היא האות המוזכרת הכי פחות בתורה: 1802 פעמים בלבד.
ב-26 פסוקים בתנ"ך ניתן למצוא את כל אותיות האלף-בית. מתוכן רק פעמיים בתורה בפרשת בשלח פרק ט"ז פסוק ט"ז ובפרשת ואתחנן פרק ד' פסוק ל"ד.
בצפניה פרק ג' פסוק ח' יש את כל אותיות האלף-בית כולל אותיות מנצפ"ך. והנה בפסוק שלאחריו , בצפניה ג' פסוק ט' כתוב: "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד' לעבדו שכם אחד" .
"ויתכן שיש קשר בדרך דרוש בין הפסוקים. לאמור, שעל-ידי תיקון כל כ"ז האותיות בהתכללותם והתקשרותם יבוא התיקון של "שפה ברורה". [ועיי"ש במפרשים כמה הסברים ל-"שפה ברורה".]" ואת כל זה ליקטתי מספרו "דברי יעקב" על אגדות הש"ס, של מורי ורבי, הצדיק האמיתי, הרה"ג רבי יעקב עדס שליט"א. בספר מתייחס הרב באריכות לכל האותיות שבתורה ופסוקי האלף-בית בתנ"ך והמובא כאן הוא רק קטע קטן ביותר.

אהבת הגרים
במדרש רבה [וילנא] פרשת נשא, פרשה ח' סימן ב' נאמר: " הרבה הקב"ה אוהב את הגרים. למה הדבר דומה: למלך שהיתה לו צאן והיתה יוצאת בשדה ונכנסת בערב. כן בכל יום. פעם אחת נכנס צבי אחד עם הצאן, הלך לו אצל העזים, היה רועה עמהם. נכנסה הצאן לדיר נכנס עמהם. יצאת לרעות_יצא עמהם. אמרו למלך: הצבי הזה נלוה עם הצאן והוא רועה עמהם. כל יום ויום יוצא עמהם ונכנס עמהם. היה המלך אוהבו. בזמן שהוא יוצא לשדה היה מפקיד רועה יפה לרצונו_לא יכה אדם אותו , הזהרו בו, ואף כשהוא נכנס עם הצאן היה אומר להם תנו לו וישתה. והיה אוהבו הרבה. אמרו לו: מרי! כמה תיישים יש לך, כמה כבשים יש לך, כמה גדיים יש לך ואין אתה מזהירנו, ועל הצבי הזה בכל יום ויום את מצוונו ? אמר להם המלך: הצאן רוצה ולא רוצה_ כך היא דרכה לרעות בשדה כל היום , ולערב לבוא לישן בתוך הדיר. הצביים, במדבר הם ישנים, אין דרכם ליכנס לישוב בני אדם . לא נחזיק טובה לזה שהניח כל המדבר הרחב הגדול, במקום כל החיות ובא ועמד בחצר? כך [כלום] אין אנו צריכים להחזיק טובה לגר שהניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו וכל אומות העולם ובא לו אצלנו? לכן, הרבה עליו שמירה."

והנה פרח מטה אהרון...
סיפרו נחמה וד"ר גבריאל ה. כהן:
כשעלה האפיפיור פאולוס הששי לסייר בהר-ציון במהלך ביקורו בישראל בשנת 1964_ קיבל את פניו בצאתו מרכבו , הממונה על ההר באותם ימים ,ד"ר ש.ז. כהנא ז"ל [לשעבר מנכ"ל משרד הדתות]. בדרכם עברו על-פני אחת מתצפיות ההר ממנה נשקפו בזווית טובה ירושלים המזרחית וירושלים המערבית.
פנה האפיפיור לאבא ז"ל ושאל : מה דעתך על הסיכסוך סביב ירושלים? למי לדעתך שייכת העיר? ענה לו אבא ואמר: אצלנו ביהדות נוהגים לענות לשאלות טעונות כאלו תוך הסתמכות על התנ"ך. ואכן, גם אצלנו היה סכסוך גדול סביב השאלה למי שייכת הכהונה? לקורח ועדתו או לאהרון ואנשיו? ניסו לקבל אות משמים בדרכים שונות. הייתה מגפה, האדמה פצתה את פיה ושום דרך לא הצליחה לשכנע. זאת, עד ששמו את מטות כל ראשי השבטים באהל מועד ושם רק מטהו של אהרון פרח והמחלוקת הסתיימה. האות היה ברור.
פנה אבא לאפיפיור ואמר: יביט נא כב' על ירושלים המערבית התוססת ופורחת ועל ירושלים המזרחית האפורה והשוממה. מדוע שכנע מטה אהרון בפריחתו? כי הפריחה מסמלת חיים, המשכיות וקשר חיובי עם האדמה שאתה חי עליה והיא נענית לך. זאת היא אדוני תשובתי לשאלתך. האפיפיור לא אמר מלה ורק הניד ראשו מלא עניין.
ימים מעטים לאחר מכן מצא אבא על שולחנו במשרד הדתות מכתב מאחד הקרדינלים שהתלווה לאפיפיור בביקורו בארץ ובו מילות תודה על הביקור בהר- ציון ותוספת קצרה: "האפיפיור לא שכח את סיפורך על מטה אהרון" .