עשה לך רב וקנה לו חבר

הטור הרביעי למדור "דעת תורה" של אתר כיפה עלה לרשת (קישור). הנה הוא לפניכם.

"כשהייתי ילד, הייתי בטוח שלמבוגרים אין חברים. לא היה לי ספק שחברים זה דבר שיש רק לילדים". את המשפט הזה אמר לי חבר, בן של רב. אותו חבר מכהן היום כרב קהילה בה הגיל הממוצע הוא כחמש-עשרה שנה מעל גילו. יש חשש סביר שגם ילדיו יגדלו עם אותה התובנה.

אם מישהו מחפש תירוץ לא לתפקד כרב, זוהי לדעתי הסיבה הטובה ביותר לא להיכנס לעולמה של הרבנות. אחוז גבוה של הרבנים מתמודדים עם הבעיה הזו, ואעפ"כ זה כמעט טאבו לדבר על מצבו החברתי של הרב.

אני מניח שכמעט כל אדם שעובד במקום עבודה מסודר מכיר מציאות שיש מנהל שיכול להיות הכי נחמד בעולם ובכל זאת אף פעם לא יהיה אחד מהחבר'ה. בסופו של דבר זה האיש שמחליט את גובה השכר של עובדיו, שצריך להחליט את מי להמשיך להעסיק, את מי לפטר, ואלו מהעובדים יקבלו בונוס או צ'ופר. באופן דומה ליחסי העובד והמעביד, מתנהלים גם יחסי החברות בין הרב לחברי קהילתו. בהרבה מקרים, חברי הקהילה קובעים את סמכויותיו של הרב ואת גובה שכרו ובמקרים קיצוניים גם את המשך העסקתו.

באופן דומה, הרב יודע פרטים אישיים ולפעמים אינטימיים על הרבה אנשים בקהילה. הרב בדרך כלל יודע פחות או יותר את מצבם הכלכלי של חלק מחברי הקהילה. פעמים רבות הרב יודע פרטים על מצב שלום הבית של חלק מהקהילה. כל זאת, בנוסף להיותו כתובת גם לשאלות בנושאים אינטימיים. זה ברמת הפרט. ברמת הכלל, הרב לרוב בוחר להציג את עצמו כגורם אובייקטיבי סביב כל מה שמתרחש בפוליטיקה הקהילתית. הוא איננו מעוניין, ולפעמים איננו יכול, להביע דעה על תהליכים המרחשים בקהילה.

זאת ועוד, הרב הוא דמות הדורשת כבוד. גם אם הרב איננו שונה מהותית במראהו החיצוני מיתר בני הקהילה, לכל אחד מבני הקהילה ברור שעליו להתנהג יותר במתינות כאשר הוא מדבר עם הרב. גם מי שמוכן מאחורי הגב לקלל את הרב בקהילתו בכל קללה אפשרית, לא יוציא מפיו משפט כמו: "מה שאמרת עכשיו זה פשוט שטויות!". משפט שבהחלט ניתן לשמוע בדו שיח ער בין חברים. אבל כשמדברים עם הרב מדברים אחרת. באותו אופן, אדם מן השורה לא ייתן לרב צ'פחה, גם אם הוא עכשיו פגש בו במקרה באמצע טיול בג'ילבון.

מעבר לסיבות מהותיות אלו, יש להוסיף עוד סיבות שוליות יותר. הרב הוא הרבה פעמים ברמה דתית שונה מרוב בני קהילתו. לפעמים הוא נראה ומתלבש שונה מהסביבה. הנושאים המעסיקים אותו הינם שונים. בהרבה מקרים הוא גם בגיל שונה מהאחרים. כל אלה יכולים להקשות מאד על מציאת חברים, גם אילו לא היה מדובר במי שיש לו תפקיד רשמי של רב בקהילה.

לסיכום הדברים עד כה, סביר להניח שלרב שלכם אין במקום מגוריו חברים, או לפחות חברים רבים.

איך הרבנים מתמודדים עם המצב הזה?
הדרך הראשונה היא אידיאליזציה של המצב. רב אחד אמר לי פעם: "אם הייתי רוצה חברים, הייתי ממשיך לגור בבית אל. באתי לכאן לא בשביל שיהיו לי חברים".
הדרך השנייה היא לקבוע לימוד בחברותא פעם בשבוע עם אדם מחוץ לקהילה שנמצא פחות או יותר באותה רמה של הרב. זה יכול להיות אותו חברותא מתקופת הישיבה או הכולל או כל אחד אחר. אך דרוש שזה יהיה אדם שמסוגל להיות חבר, אדם שלא מפחד להצביע על טעות ומסוגל להפרות מחשבתית את הרב. פתרון זה שנראה פשוט לכאורה, הוא לא תמיד ישים. הרב בדרך כלל נותן שיעור או שניים במהלך השבוע, ובממוצע פעם או פעמיים בחודש הוא צריך להשתתף בשמחה או בניחום אבלים. סביר להניח שקביעת עוד לימוד בחברותא, שהוא לא חלק ממחויבותו כרב קהילה, לא בדיוק יעזור לזוגיות של הרב. עם זאת, כיום בעידן האינטרנט ניתן לאמץ גם פתרונות של חברותא וירטואלי באמצעות אימייל, פורום וכדו'.

דרך ההתמודדות השלישית, היא הדרך הגברית הפרימיטיבית - להפיל גם את המשימה הזו על האשה. בין שלל משימותיה של אשת הרב (עוד על אשת הרב, ראו בטור הקודם) היא גם צריכה להיות החבר. אמנם, כל זוג הם גם חברים, אך בניגוד לכל זוג אחר, אשת הרב צריכה לדעת שאין לבעלה עוד מישהו שבפניו הוא יכול לפרוק כל אשר על לבו (כמובן שבהרבה מקרים זה נכון גם מצד הרב כלפי אשתו).

אינני יודע אם הזוגיות של הרב ואשתו טובה יותר מאשר אצל זוגות אחרים אם לאו. אבל, אם היא כן טובה יותר, אין לי ספק שאחת הסיבות לכך היא שיש להם המודעות שהם לא רק בני זוג אלא גם חברים.