קיבלתי מספר תגובות על הרשימה פרנסתו של אברך מבוגר. להלן תגובתו השנונה של הרב יואל קטן (רק אוסיף שגם הנושא שעליו כותב הרב יואל קטן בוער בי מאד, והתייחסתי אליו מספר פעמים - ראה כאן וכאן). מי שלא קרא את הרשימה המקורית - מומלץ להתחיל משם.
עדכון מיום ד', י"א בסיוון: ברשימה המקורית נחתכו שלא בכוונה שתי שורות מהסוף, הנה התגובה בשלמותה.
חבר סיפר לי שהוא השתתף לאחרונה בשבת בוגרים של ישיבת ההסדר בו הוא למד. על פי הדיווח שקיבלתי אחד הנושאים עליהם היו דיונים בין החבר'ה (ואם הבנתי נכון, אז גם רבני הישיבה השתתפו בדיונים אלו), היו אלו מהשיעור שלא נשארו בישיבה אלא הלכו לאוניברסיטה.
חלק מאותם בחורים שהחליטו ללמוד באוניברסיטה מיד אחרי סיום השירות הינם היום בעלי מקצוע חופשי או בתחום ההייטק שצריכים לפרנס את משפחתם ולדאוג לרמה תורנית אצלם ובביתם. חלקם סידרו לעצמם חברותות יומיות, 'כולל' יום שישי, והאווירה אצלם בבית תורנית למשעי, אך חלקם מגלה שהם לא ספגו מספיק תורה כדי להרים את המשא הכבד הזה. זה פשוט גדול עליהם, ויש פער גדול בין הרצון לבין היכולת, וגם הרצון נשחק מאוד עם השנים. במקרה שמדובר בבחורים רציניים ויראי שמים הם משתדלים להשלים פה ושם את החורים הגדולים שיש בהשכלתם התורנית, אך המציאות מראה שלא נותר הרבה זמן פנוי ביומם הגדוש כדי שהם יוכלו למצוא ולקבל על עצמם מסגרת לימודים תורנית רצינית. את ההשלמה התורנית שלהם הם מנסים לבצע כשיש בבתיהם כשלושה ילדים שעליהם לפרנס, ואחרי מאמצים של שנים רבות הם רואים בעיניים כלות את הפער התורני המתרחב ביניהם ובין חבריהם שהצליחו 'למשוך' עוד כמה שנים במסגרת ישיבתית. במקרה שמדובר בבחור פחות מוכשר או בר-מזל, הוא יגלה לאחר כמה שנים שעזב את הישיבה שהוא נשאר ברמה תורנית נמוכה יותר מאבא שלו, שלא זכה ללמוד בישיבה אפילו שנה אחת. לעיתים זה אפילו לא יציק לו, ואז הבעיה כפולה ומכופלת, לעיתים עד לאין מרפא ח"ו.
עד כאן תיאור העובדות. הדיון בין הבוגרים באותה שבת היה: מי אשם בעובדות הללו? האם בכלל יש אשמה? אולי מדובר במצב אופטימאלי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!
בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.