עוד על ביעור פירות ויין שביעית

הדברים המתפרסמים בבלוג זה הינם להלכה ולא למעשה

בגליון בשבע של השבת האחרונה (אמור) פרסם הרב אליעזר מלמד את הדברים הבאים (קישור):
שאלה: האם מותר עכשיו, אחרי זמן הביעור, לקנות יין של אוצר בית דין?
תשובה: מותר, כי כשהיין ברשותו של אוצר בית הדין אין הוא צריך ביעור, וגם אתה לא תצטרך יותר לבערו. יש להדגיש: אין 'קונים' יין של אוצר בית דין, כי פירות שביעית אסורים במקח וממכר, אלא רק משלמים לשליחי בית הדין עבור הטיפול.
שאלה: קניתי מן החנות יין של אוצר בית דין, ומן הסתם בעל החנות לא הפקיר את היין שהיה ברשותו בפסח. האם מותר להשתמש ביין?
תשובה: כיוון שאתה לא ביטלת את ההפקר בזדון, ואפילו שגגה אין בידך כי היין לא היה ברשותך, תפקיר אותו עתה בפני שלושה, ושוב תוכל לקנותו ולהשתמש בו.
שאלה: האם אפשר לכתחילה 'לקנות' יין של אוצר בית דין מחנויות שאין ביטחון שהפקירו אותו בפסח?
תשובה: אין נכון 'לקנות' יין זה מהם. ויש להמתין עד שיגיע לחנות יין חדש שהיה עדיין בידי אוצר בית הדין בפסח. ובכלל, טוב יותר לארגן את חלוקת יין שביעית על ידי אנשים שיעשו זאת בהתנדבות בשם בית הדין. וכך עשו בהר ברכה, שמארגן החלוקה, שעסק בחלוקת מאות ארגזים, עשה זאת בהתנדבות, ועל ידי כך היה ברור שאין מדובר כאן בעסק אלא בשליחות בית הדין. באופן זה גם התשלום היה זול יותר.

מה כוונתו של הרב מלמד בדברים אלו?
על פי דבריו כאשר היין מגיע לחנות הסופר זה כבר לא נמצא אצל בית הדין. אם כן, היין התחייב בביעור כאשר הגיע זמן הביעור. כיוון שהסופר לא הפקיר את היין, יש כעת בעיה לרכוש אותו.

מה שאינני מבין מדבריו זה, אם חנות הסופר איננו נחשב לשליח בית הדין אז האם מותר בכלל לרכוש ממנו סחורה הקדושה בקדושת שביעית של אוצר בית דין? כי אם הם אינם שליחי בית הדין, אזי הם סוחרים בפירות שביעית. יוצא לפי זה שהיה נכון לאסור לקנות בכלל פירות וסחורה מאוצר בית דין המשווק בסופרים מדין סחורה בפירות שביעית, ובלי קשר בכלל לעניין הביעור.

אם הבנתי נכונה, הרב מלמד חולק כאן על כל הדרך ההלכתית שהוביל הרב זאב וייטמן בשמיטה האחרונה, בו הרבנות הראשית ערכה אוצר בית דין כולל ושיווקה את התוצרת לכלל האוכלוסיה דרך רשתות השיווק הרגילים. אך אם כן, מדוע הרב מלמד חיכה לומר את דבריו רק עתה, חצי שנה לאחר סיום השמיטה? האם צריכת פירות שביעית לאחר זמן ביעורם יותר חמור מסחורה בפירות שביעית?
אם למישהו יש הבהרות בנושא, אשמח לשמוע.

עוד בעניין הזה, הרב יצחק יוסף בספרו ילקוט יוסף על הלכות התלויות בארץ מכריע להלכה עפ"י ספר חמדת שלמה (אני מקווה שאינני טועה בשם, הספר לא לפני כעת), שפירות שביעית מאוצר בית דין איננו צריך ביעור, גם לאחר שהגיעו לידיים פרטיות. הילקוט-יוסף מכריע כך לכתחילה! נראה שהמנהג הוא לא כך, אך לכאורה יש כאן מקום נרחב לומר שבדיעבד שאדם לא ביער פירות שביעית של אוצר בית-דין הוא יכול לסמוך על דעה זו.