מדרש לפרשת בהר-בחוקתי

במדרש רבה על הפרשה מופיע המדרש הבא, שנראה שאין לו שום קשר לפרשה שלנו:
אמר ר' אלעזר: בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה אם רצה לקיימה הרי הוא מקיימה ואם לאו סוף שמקיימה על ידי אחרים. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא גוזר גזירה הוא מקיימה תחלה הה"ד (ויקרא יט) "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה'" אני הוא שקיימתי מצות עמידת זקן תחלה "אם בחקתי תלכו":

מפרשי המדרש מסבירים שיש כאן דרש על המילה "בחקתי" - כאילו שאלו החוקים של הקב"ה, דהיינו שהוא עצמו מחוייב בהם. מפרשי המדרש מסבירים עוד כי הכוונה כאן בדברי המדרש שהקב"ה קיים מצוות עמידת זקן, זה על הפסוק "ואברהם עודנו עומד לפני ה'" שהוא תיקון סופרים שכביכול הקב"ה עמד לפני אברהם.

מכל מקום, המדרש בא ללמד שהקב"ה איננו נוהג כמנהג מלכי בשר ודם שגוזרים גזירות על הנתינים שלהם מבלי שהם עצמם עומדים בגזירות אלו, אלא הקב"ה גוזר גזירות ואף הוא מקיים את אותם הגזירות.

הדוגמא שהמדרש מביא מעמידה בפני זקן, שזהו לכאורה מצווה שכלית, היא מעניינת מאד. ברגע שמדובר במצווה שכלית, יש למצווה טעם ברור לכל אדם, בניגוד למצוות אחרות הנתונות לפרשנות. מכל המצוות שהיינו מצפים מהקב"ה שישמור, נראה שדווקא את המצוות השכליות היינו מצפים שהוא לא ישמור. כך הרי אמר משה למלאכים: "וכי יש לכם אב או אם שתקיימו מצוות כיבוד הורים?". מי יותר "זקן ויושב בישיבה" מהקב"ה עצמו? ודווקא על מצווה זו אומר המדרש שהוא קיים, ועמד בפני זקן.

המדרש, אם כן, בא ללמד אותנו שההליכה בחוקות ה' אינו על פי ההבנה שלנו. אדם איננו יכול לפתור עצמו מקיום מצווה זו או אחרת מפני שהוא מבין שמצווה זו אינה נוגעת לו. המצוות לא נועדו רק לעשות סדר בעולם, כגזירותיו של מלך בשר ודם, אלא להשפיע על העולם טובה - שיש בקיום המצוות. ההליכה בחוקות ה' בדרך זו בהכרח משפיעה טובה על העולם "ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה..."