על "מחשבת ההלכה במשנתו של הרב שלמה זלמן אוירבך"

הרב ד"ר אמיר משיח כתב את עבודת הדוקטורט שלו בנושא "מחשבת ההלכה במשנתו של הרב שלמה זלמן אוירבך". הדוקטורט נכתב בהנחיית פרופ' אבי שגיא מאוניברסיטת בר-אילן והוא אושר לפני כשנה. בטרם אמשיך אני רואה צורך להזכיר שיצא לי לפני מספר שנים ללמוד באותו מוסד יחד עם הרב ד"ר משיח, והוא בהחלט עשה עלי רושם שהוא תלמיד חכם ובר אוריין.
לפני מספר חדשים נעשה איזה באז תקשורתי סביב עבודת הדוקטורט הזה. בין היתר פרסם הרב פרופ' נריה גוטל מאמר ב"מקור ראשון" על כך שהדוקטורט הזה מראה כיצד גורמים מסויימים ביהדות החרדית מנסים "לצנזר" את דבריו של הגרש"ז אוירבך (דבריו של הרב גוטל הועתקו והועלו לרשת כאן – תגללו למטה עד שתגיעו לעברית). בנוסף, הדוקטורט הוזכר לטובה בעוד מספר אתרים ברשת. כיוון שכך, החלטתי שאני צריך לשים את ידי על עותק של הדוקטורט, ולאחר מעט חיפושים הצלחתי במשימה זו.
די התאכזבתי מקריאת הדוקטורט הזה. אין לי רקע בתחום זה באקדמיה, כך שאינני יכול לחוות את דעתי על ערכו האקדמי של הדוקטורט (שייתכן מאד שהוא רב), אך עבורי, שזכיתי ללמוד אצל תלמידיו של הגרש"ז אוירבך, לא הוסיף עבודת הדוקטורט כמעט כלום (מתוך כ300 עמודים, קראתי כ200 ובמאה הנותרים רק רפרפתי). כל מי שמכיר את כתביו של הגרש"ז אוירבך יודע שהוא התעניין מאד ועסק בעמקות בכל החידושים שהיו בימיו, שהוא היה קשוב מאד לקשיי השואל ושהוא נתן ערך רב למנהג. בשביל לומר את זה, לדעתי, לא היה צורך לכתוב דוקטורט.
לאורך העבודה המחבר מנתח את דרכי הפסיקה של הגרש"ז ומנסה להכניס אותו לתבניות שיצקו הפרופסורים שגיא, סולובייצ'יק, תא-שמע, השל, רביצקי ואחרים. במהלך הקריאה ניסיתי לדמיין כיצד היה מגיב הגרש"ז לשמע התיאור של פסיקותיו כ"פסיקה הומניסטית" או "פורמליזם טלאולוגי" (אם כי, כדי להיות הוגן יש לציין שמונחים לועזיים מעין אלו מופיעים יחסית מעט מאד בעבודה זו – בעיני, זו נקודת זכות).
אחת הנקודות שיש בה חידוש (שעוד דורש עיון אם להסכים עימה) היא שהמחבר טוען שהגרש"ז לא הסכים עם הגדרת היהודי החילוני כ"תינוק שנשבה" והוא דן אותו במספר מקומות כגוי גמור עם כל המשתמע מכך. אמנם, המחבר מביא מספר מעשיות בהם הגרש"ז התבטא שהם תינוקות שנשבו, אך הוא אינו מוכן לקבל שכך אכן סבר הגרש"ז שכן בכל "התורה שבכתב" שהשאיר אחריו הגרש"ז לא נמצא כזאת. המחבר אף מאריך להסביר מדוע הציבור לא תופס את הגרש"ז כקיצוני בנושא זה (בגלל שהוא היה מסביר פנים לכל אדם, אנשים טעו בהבנת דבריו בנושא זה).

לסיכום, למי שמכיר את כתביו של הגרש"ז אוירבך לא ימצא הרבה עניין בעבודה זו. מאידך, מי שרוצה לקבל ראייה כללית על פסיקתו של הגרש"ז ועל הנושאים השונים בהם הוא עסק מבלי להשקיע את העמל שבלימוד כתביו יוכל להפיק מעבודה זו את מבוקשו.
התלבטתי אם לכתוב על הנושא הזה כאן בבלוג, אך מכיוון ששמעתי שהמחבר מתכנן להוציא לאור את הדוקטורט כספר החלטתי שיהיה בכך תועלת גם כדי לשפר את הספר (אם הוא עוד לא יצא לאור) וגם לקוראים העתידים.

לפני סיום, קשה לומר שמצאתי טעויות בעבודה זו. אך נראה שהקטע הבא הוא יוצא מן הכלל. ייתכן ויש לי בעיה חמורה בהבנת הנקרא, אך אני הבנתי ממש הפוך ממה שהמחבר כותב (ותימה גדולה איך העמוד הזה עבר תחת ביקורתם של הקוראים השונים של הדוקטורט בעולם האקדמי). אשמח לשמוע את דעתכם. החלק הראשון זה ציטוט דבריו של הגרש"ז והחלק השני הסברו של המחבר:

כתב מר... שלא לחלל מעשר שני על צוקער [סוכר] עפ"י המבואר ברמב"ם פ"ה מסוכה ה"ד דאם סיכך בפשתי עץ שדק וניפץ פסול, מפני שאבד צורתו וכאילו אינו גידו"ק [גידולי קרקע], וה"נ [והכא נמי] הרי צריכים לחלל דוקא על גידולי קרקע והצוקער שאבד צורתו של פרי לא נחשב עוד גידו"ק עכ"ל. ולענד"נ [ולעניות דעתי נראה] דאף שהיא המצאה מחוכמת בכ"ז [בכל זאת] אין לחדש כלל גזירות מעצמינו ע"י השוואה לגזירות חז"ל אף בכה"ג [בכהאי גוונא] שמצד הסברא אין שום מקום לחלק ביניהם.

במילותיו של הרשז"א עלולים לטעות ולחשוב כי הוא דן ב"גזירות" במובן ההלכתי-קטגורי, כחלק מ"ועשו סיג לתורה" של חכמים, כפי שמובא ברמב"ם. ברם אל לנו לערבב בין המושגים, שכן אז כל משמעותה של התשובה תשתנה. כל מרכז השאלה יוסט אל עבר הכלל ההלכתי שאין לבטל גזירה אף במקרים בהם בטל טעמה, ומתוך כך ברור מדוע אין הרשז"א מתיר סטייה מהגזירה במקרה שלנו. ברם, הרשז"א מתכוון בדבריו אלה לדברי חכמים והלכותיהם באופן כללי, שמהם אל לנו לסטות על אף
ההיגיון שבדבר. אני מחלק כך, ולדעתי זה מחוייב המציאות, כיוון שלא מצאתי בשום מקום והדבר גם ברור לכל, כי אין שום גזירה של חכמים בהקשר של חילול המעשר על פירות מכל סוג שהוא. (עמ' 118)

כמובן, שההבנה שלי היא שהשואל ביקש לגזור גזירה חדשה (כחלק מ"ועשו סיג לתורה") והגרש"ז עונה לו שאין אנו גוזרים גזרות חדשות מדעתנו.