מכתב פרידה, מאת: חיים ולדומירסקי

אני מצטער, באמת, זו לא את - זה אני. את באמת מאוד מעניינת, למרות שלא תמיד הבנתי אותך... ואני גם יודע שיש בך המון חכמה אפי' אם אני לא מבין אותה, לרגע אחד לא חשבתי אחרת... ולמרות שכולם חושבים שזה בגלל שאת כ"כ גדולה זה בכלל לא הפריע לי, ההיפך - זה רק אומר שיש בך הרבה. זה גם לא קשור לזה שאת דוברת שפה זרה, למדתי להבין את שפתך. אני חושב שמה ששבר אותי היה האינטנסיביות שבקשר. אבל אולי כדאי שאתחיל מהתחלה ...
בהתחלה חשבתי שהפעם זה יהיה שונה (עם הקודמת נשברתי אחרי חודש וחצי), נגמרה מסכת העלבונות שלי. למדתי לקח! אסור לי להתחרות בכולם... איתך אני אתחיל לפני כל האחרים... וככה זה היה. הסתדרנו די טוב בהתחלה. אני חושב שכמעט חודשיים הייתי מאושר - כל יום התחלנו דף חדש, בלי הרבה פרשנויות, פשוט חבל על הזמן.
הרגשתי נהדר – הפעם זה הולך! הפעם יש סיכוי שזה יקרה! ממש נהניתי ממך, נהניתי מאיך שאת יכולה לומר כמה מילים ויש להם כ"כ הרבה פרשנויות... וכשהתפנה קצת יותר זמן הייתי יושב איתך שעות (טוב אולי שעות זה הגזמה) וממש חושב על מה שאת אומרת.
כולם צחקו עלי – אמרו שאשבר, שלא אחזיק איתך מעמד. בהתחלה לא היה אכפת לי, הייתי בטוח שהפעם זה יהיה אחרת, סירבתי להתבונן בסטטיסטיקה האומללה שלי. אבל את יודעת איך זה... פתאום יש מילואים ומתראים קצת פחות, לחץ מפה לחץ משם ואת יודעת מי הראשונה שנפגעת מזה...אני יודע שלא דרשת הרבה. פעם ביום שניפגש איזו חצי שעה (ואם היה לך משהו חשוב באמת, אז שעה), לא יותר מזה. ואם אי אפשר היום אז ניפגש מחר ונשלים פערים בינינו.
אבל נשברתי! זה הפך פתאום מתענוג למחויבות מעיקה... פתאום הופיעו חריקות... פתאום כבר לא עמדתי בקצב שלך... פתאום שמתי לב שיש אצלך קטעים שאני פשוט לא מבין... ו... ו.... ושאת מלאה בתוכך סתירות שאני לא מבין. אומרת ככה ואז אומרת ההיפך...
חברים שלי אמרו לי שאני פשוט מפגר... שאדלג על הקטע הזה ואמשיך הלאה.
וזה פשוט לא נגמר רק עוד ועוד ועוד... עד שהמרחק בינינו גדל. גדל מדי.ואז זה כבר היה ברור לי, גם הפעם זה לא יקרה. גם ממך אני חייב להיפרד בטרם עת.
אפי' לא עשינו סיום ראוי לשמו. עם כיבוד... וקדיש... מי יודע, אולי ניפגש עוד שבע שנים.להתראות יא-בבא.
הדרן עלך והדרך עלן.

נ.ב. מה את אומרת על רב ניסים? גאון אה?!

(מוקדש בהערכה למי שהצליח לסיים השבוע ובאמפתיה לאלה שלא)