מו"ח פרופ' דניאל י. לסקר פרסם את הרשימה הבאה ב"ספרים בלוג" (קישור) לפני מספר שבועות. עתה עלה בידי לתרגמה לעברית, והנה היא מובאת בפניכם.
פרופ' דניאל י' לסקר הינו מופקד על הקתדרה ע"ש בלשנר לערכי היהדות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. למעלה מ-30 שנים הוא מלמד פילוסופיה יהודית בימי-הביניים במחלקה למחשבת ישראל ע"ש גולדשטיין-גורן באוניברסיטת בן-גוריון. הוא חיבר חמישה ספרים ולמעלה מ-150 פרסומים אחרים בתחומי פילוסופיה ותיאולוגיה יהודיות, הפולמוס היהודי-נוצרי, קראות, הלוח העברי, ורפואה מודרנית וההלכה.
בהזדמנות זו נאחל לו מזל טוב לרגל יום הולדתו ה-60 החל בחודש הקרוב ושיזכה לרוות, יחד עם רעייתו, רב נחת מילדיו, חתניו, כלתו ונכדיו.
התכוננו – עוד מעט הזמן לברך את השמש
בעוד פחות מחודש ימים, בערב פסח, י"ד בניסן ה'תשס"ט (8 באפריל, 2009), נברך את הברכה של פעם-ב28-שנים, ברכת החמה, ונציין את המאורע של חזרת השמש למיקום בו היתה כאשר היא נבראה, באותו יום בשבוע ובאותה שעה ביום כפי שהיה אז. לאלו בעלי הזיכרון הקצר או אפילו הבינוני בלבד ולאלו שהיו אך ילדים קטנים או אפילו טרם נולדו ב1981 (תשמ"א), יהיה זה לתועלת לחזור על הסיבה לטקס הזה, אחד מהמאורעות היהודיים הבודדים התלוי בלוח השמשי, במקום הלוח היהודי הסטנדרטי הירחי-שמשי. ברכת החמה הפעם היא הראשונה מאז החל עידן האינטרנט, כך שיהיה זה מן הנכון לפרסם דברים אלו כרשימה בבלוג. ניתן רק לדמיין אלו התפתחויות טכנולוגיות יהיו בנמצא בפעם הבאה שנזכה לברך ברכת החמה ב2037.
מובא בגמרא בברכות (נט ע"ב):
תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן, אומר ברוך עושה בראשית.
הגמרא ממשיכה:
ואימת הוי? - אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע. [ואימתי הוא? אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנים, וחזר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי בערב של שלישי אור לרביעי.]
יש לציין כבר עתה שדברי אביי נסובים על המאורע הראשון המוזכר בברייתא, קרי "הרואה חמה בתקופתה" ובמקורות מקבילים (תוספתא ברכות ו,י, ירושלמי ט,ב וויקרא רבה כג,ח) לא מוזכרים דברי אביי. עם זאת, דברי אביי אלו הינם המקור והיסוד לטקס ברכת החמה.
מה פירושם של דברי אביי? ראשית, תקופת ניסן פירושו נְקֻדַּת הַשִּׁוּוּי [הַשִּׁוְיוֹן] שֶׁל הָאָבִיב, vernal equinox בלע"ז, הזמן המדויק בו האביב מתחיל, כאשר השמש זורחת בדיוק במזרח ושוקעת בדיוק במערב. כיוון שהיום והלילה אז שווים, הזריחה והשקיעה ביום זה מתרחשות בשש בבוקר ובשש בערב בהתאמה (עפ"י השעון המקומי, לא בהכרח עפ"י השעון הסטנדרטי). שנית, הקדמונים האמינו שישנם שבעה כוכבי לכת (שמש, ירח, מאדים, חמה, צדק, נוגה ושבתאי), וכל שעה ביום נשלטת ע"י כוכב אחר במחזוריות שבועית (כל כוכב שולט על 24 שעות שונות במשך השבוע, במחזור של שבעה ימים). לדוגמא, הכוכב השולט בשעה 6:00 בבוקר מחיל את שמו על היום כולו:
יום ראשון - Sunday - Sun
פרופ' דניאל י' לסקר הינו מופקד על הקתדרה ע"ש בלשנר לערכי היהדות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. למעלה מ-30 שנים הוא מלמד פילוסופיה יהודית בימי-הביניים במחלקה למחשבת ישראל ע"ש גולדשטיין-גורן באוניברסיטת בן-גוריון. הוא חיבר חמישה ספרים ולמעלה מ-150 פרסומים אחרים בתחומי פילוסופיה ותיאולוגיה יהודיות, הפולמוס היהודי-נוצרי, קראות, הלוח העברי, ורפואה מודרנית וההלכה.
בהזדמנות זו נאחל לו מזל טוב לרגל יום הולדתו ה-60 החל בחודש הקרוב ושיזכה לרוות, יחד עם רעייתו, רב נחת מילדיו, חתניו, כלתו ונכדיו.
התכוננו – עוד מעט הזמן לברך את השמש
בעוד פחות מחודש ימים, בערב פסח, י"ד בניסן ה'תשס"ט (8 באפריל, 2009), נברך את הברכה של פעם-ב28-שנים, ברכת החמה, ונציין את המאורע של חזרת השמש למיקום בו היתה כאשר היא נבראה, באותו יום בשבוע ובאותה שעה ביום כפי שהיה אז. לאלו בעלי הזיכרון הקצר או אפילו הבינוני בלבד ולאלו שהיו אך ילדים קטנים או אפילו טרם נולדו ב1981 (תשמ"א), יהיה זה לתועלת לחזור על הסיבה לטקס הזה, אחד מהמאורעות היהודיים הבודדים התלוי בלוח השמשי, במקום הלוח היהודי הסטנדרטי הירחי-שמשי. ברכת החמה הפעם היא הראשונה מאז החל עידן האינטרנט, כך שיהיה זה מן הנכון לפרסם דברים אלו כרשימה בבלוג. ניתן רק לדמיין אלו התפתחויות טכנולוגיות יהיו בנמצא בפעם הבאה שנזכה לברך ברכת החמה ב2037.
מובא בגמרא בברכות (נט ע"ב):
תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן, אומר ברוך עושה בראשית.
הגמרא ממשיכה:
ואימת הוי? - אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע. [ואימתי הוא? אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנים, וחזר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי בערב של שלישי אור לרביעי.]
יש לציין כבר עתה שדברי אביי נסובים על המאורע הראשון המוזכר בברייתא, קרי "הרואה חמה בתקופתה" ובמקורות מקבילים (תוספתא ברכות ו,י, ירושלמי ט,ב וויקרא רבה כג,ח) לא מוזכרים דברי אביי. עם זאת, דברי אביי אלו הינם המקור והיסוד לטקס ברכת החמה.
מה פירושם של דברי אביי? ראשית, תקופת ניסן פירושו נְקֻדַּת הַשִּׁוּוּי [הַשִּׁוְיוֹן] שֶׁל הָאָבִיב, vernal equinox בלע"ז, הזמן המדויק בו האביב מתחיל, כאשר השמש זורחת בדיוק במזרח ושוקעת בדיוק במערב. כיוון שהיום והלילה אז שווים, הזריחה והשקיעה ביום זה מתרחשות בשש בבוקר ובשש בערב בהתאמה (עפ"י השעון המקומי, לא בהכרח עפ"י השעון הסטנדרטי). שנית, הקדמונים האמינו שישנם שבעה כוכבי לכת (שמש, ירח, מאדים, חמה, צדק, נוגה ושבתאי), וכל שעה ביום נשלטת ע"י כוכב אחר במחזוריות שבועית (כל כוכב שולט על 24 שעות שונות במשך השבוע, במחזור של שבעה ימים). לדוגמא, הכוכב השולט בשעה 6:00 בבוקר מחיל את שמו על היום כולו:
יום ראשון - Sunday - Sun
יום שני - Monday - Moon
יום שלישי - Tuesday - Mars – think the French mardi
יום רביעי - Wednesday - Mercury – mercredi
יום חמישי - Thursday - Jupiter – jeudi
יום שישי - Friday - Venus – vendredi
שבת - Shabbat/Saturday - Saturn
השעה 6 בערב ביום שלישי, דהיינו תחילתו של יום רביעי עפ"י המנהג היהודי של התחלת היום בלילה שלפניו, הוא שבתאי, כלומר "ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע". לדברי אביי, כאשר נְקֻדַּת הַשִּׁוּוּי [הַשִּׁוְיוֹן] שֶׁל הָאָבִיב נופלת פעם ב28 שנה ביום שלישי בשעה 6:00 יש לומר את ברכת החמה. אך מכיוון שבשעה זו, ביום השוויוני, השמש בדיוק שוקעת, אזי ההלכה קובעת כי את ברכת החמה יש לומר ביום רביעי אחרי הזריחה. יום רביעי, ה8 באפריל, י"ד בניסן ה'תשס"ט, הוא היום רביעי שאחרי אותו יום שלישי שבו תקופת ניסן נופלת ב6:00 בערב בפעם הראשונה ב28 שנה.
אבל מדוע נקודת השווי של האביב נופלת ב6:00 בערב ביום שלישי פעם ב28 שנה? טענה זו מבוססת על מספר הנחות: 1) העולם נברא בניסן (או ליתר דיוק בסוף אדר) ולא בתשרי (או ליתר דיוק, סוף אלול), כדעתו של ר' יהושע בגמ' ראש-השנה י ע"ב – יא ע"א. 2) כאשר ה' ברא את השמש ביום הרביעי, הוא לא בזבז זמן ועשה זאת ברגע הראשון של היום הרביעי, דהיינו מה שאנו קוראים יום שלישי ב6:00 בערב. 3) השמש נבראה בדיוק ברגע השווי של האביב (תקופת ניסן). 4) השנה השמשית הוא בדיוק באורך 365 ¼ ימים. על בסיס חישוב זה, התקופות (נקודות השווי והקיצון) מתקדמות כל שנה ביום אחד ושש שעות (מכיוון ש365 ¼ ימים זה 52 שבועות, יום אחד ו6 שעות). אם תקופת ניסן הראשונה הייתה ביום שלישי ב6 בערב, כעבור שנה היא תחול ביום רביעי בחצות, הבאה אחריה תהיה ביום שישי ב6 בבוקר, ואז שבת בחצות היום, יום ראשון ב6 בערב, וכך הלאה. הפעם הראשונה, לאחר הבריאה, שבה נפלה תקופת ניסן שוב ביום שלישי ב6 בערב הייתה בשנת 29, 28 שנים לאחר הבריאה. בי"ד בניסן ה'תשס"ט, נקודת השיווי של האביב תהיה ביום שלישי ב6 בערב בפעם ה207 (5769/28 = 206 עם שארית 1). לציון ארוע זה, ברכת "ברוך עושה מעשה בראשית" תיאמר פעם נוספת.
הקורא הערני אולי הבחין בכך שההנחות עליהן מושתתת המצווה לברך ברכת החמה הינן בעייתיות, בלשון המעטה. ישנם יותר משבעה כוכבי לכת, והם לא מסתובבים סביב כדור הארץ (שבעצמו הינו אחד מכוכבי הלכת), ורוב האנשים אינם מאמינים שכל שעה ביום נשלט ע"י כוכב זה או אחר. חגיגת ראש השנה דווקא בא' בתשרי לכאורה מציינת שהעולם לא נברא בניסן (ע"ע: "היום הרת עולם"). התורה אינה נותנת שום רמז לכך שהשמש נבראה דווקא בנקודת השווי (האביבי או הסתווי), או בכלל שהיא נבראה ביום שלישי ב6 בערב (אחרי הכל, לפני בריאת השמש, לא היה מושג של 6 בערב). אך מעל לכל, אורך השנה איננו 365 ¼ ימים בדיוק.
ישנן מספר השלכות לכך שיש שוני בין אורך השנה האמתי לבין אורך השנה המקורב של 365 ¼ ימים (הנקרא תקופת שמואל [עי' עירובין נו ע"א], שהוא אותו חישוב שעליו התבסס הלוח היוליאני, ראה רשימה קודמת שלי ב"ספרים בלוג", בעניין תפילת הגשמים בגלות, שגם מחושבת עפ"י הקירוב של שמואל לאורך השנה). אחת ההשלכות הוא שברכת החמה מתקדמת בהדרגה ביחס ללוח הגרגוריאני. ב2121 הברכה תאמר ב9 באפריל, ולא ב8 באפריל. ב2205 התאריך לברכה כבר יהיה 10 באפריל, וכך הלאה (התאריך העברי משתנה כל פעם, מכיוון שתאריך הברכה מבוסס על הלוח השמשי). אך החשוב לענייננו הוא, שהעולם היהודי מברך על החמה כשזה חוזר למקומו המקורי בנקודת השווי האביבי בתאריך שאין לו שום קשר לנקודת השווי האביבי (החל השנה ב20 למרץ, בשעה 11:44 UTC).
אז למה זה שיהודים דתיים שומרים מצווה בעלת בסיס כה רעוע (במיוחד השנה שזה נופל בערב פסח, שזה לא הזמן הכי נוח לקיים טקס הנועד להתקיים "ברוב עם הדרת מלך")? האם זו עדות נוספת לעקשנות היהודית ומכח האינרציה - החזקה במנהגים עתיקים גם כשההנחות עליהן מתבססים הינם מפוקפקים (אולי יש לדמות זאת ליום טוב שני של גלויות המבוסס על ספקות בלוח שכבר נחים על משכבם למעלה מאלף שנים)? או שמא זה סימן שבענייני דת ומסורת, במיוחד כשזה מגיע להלכה, ההגיון איננו הגורם היחיד בעל חשיבות או שמא אינו גורם כלל? החתם סופר פסק (שו"ת, אורח-חיים נו) שברגע שגדולי ישראל (הרמב"ם – הל' ברכות פרק י הלכה יח, הבית יוסף – או"ח רכט סע' ב, ועוד) פסקו את ברכת החמה כפי שהיא, העניין סגור. נדמה, שבהחלט למסורת, אפילו מסורת לא-הגיונית, יש אחיזה חזקה מאד על היהודים. נאמנות זו למסורת, היא זו ששמרה עלינו לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו.
ובכן, בואו נקווה שביום י"ד בניסן, ה8 באפריל, השמיים יהיו בהירים, השמש תזרח ותאיר, ונוכל פעם נוספת להודות להקב"ה על יצירת הבריאה כולה!
יום שלישי - Tuesday - Mars – think the French mardi
יום רביעי - Wednesday - Mercury – mercredi
יום חמישי - Thursday - Jupiter – jeudi
יום שישי - Friday - Venus – vendredi
שבת - Shabbat/Saturday - Saturn
השעה 6 בערב ביום שלישי, דהיינו תחילתו של יום רביעי עפ"י המנהג היהודי של התחלת היום בלילה שלפניו, הוא שבתאי, כלומר "ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע". לדברי אביי, כאשר נְקֻדַּת הַשִּׁוּוּי [הַשִּׁוְיוֹן] שֶׁל הָאָבִיב נופלת פעם ב28 שנה ביום שלישי בשעה 6:00 יש לומר את ברכת החמה. אך מכיוון שבשעה זו, ביום השוויוני, השמש בדיוק שוקעת, אזי ההלכה קובעת כי את ברכת החמה יש לומר ביום רביעי אחרי הזריחה. יום רביעי, ה8 באפריל, י"ד בניסן ה'תשס"ט, הוא היום רביעי שאחרי אותו יום שלישי שבו תקופת ניסן נופלת ב6:00 בערב בפעם הראשונה ב28 שנה.
אבל מדוע נקודת השווי של האביב נופלת ב6:00 בערב ביום שלישי פעם ב28 שנה? טענה זו מבוססת על מספר הנחות: 1) העולם נברא בניסן (או ליתר דיוק בסוף אדר) ולא בתשרי (או ליתר דיוק, סוף אלול), כדעתו של ר' יהושע בגמ' ראש-השנה י ע"ב – יא ע"א. 2) כאשר ה' ברא את השמש ביום הרביעי, הוא לא בזבז זמן ועשה זאת ברגע הראשון של היום הרביעי, דהיינו מה שאנו קוראים יום שלישי ב6:00 בערב. 3) השמש נבראה בדיוק ברגע השווי של האביב (תקופת ניסן). 4) השנה השמשית הוא בדיוק באורך 365 ¼ ימים. על בסיס חישוב זה, התקופות (נקודות השווי והקיצון) מתקדמות כל שנה ביום אחד ושש שעות (מכיוון ש365 ¼ ימים זה 52 שבועות, יום אחד ו6 שעות). אם תקופת ניסן הראשונה הייתה ביום שלישי ב6 בערב, כעבור שנה היא תחול ביום רביעי בחצות, הבאה אחריה תהיה ביום שישי ב6 בבוקר, ואז שבת בחצות היום, יום ראשון ב6 בערב, וכך הלאה. הפעם הראשונה, לאחר הבריאה, שבה נפלה תקופת ניסן שוב ביום שלישי ב6 בערב הייתה בשנת 29, 28 שנים לאחר הבריאה. בי"ד בניסן ה'תשס"ט, נקודת השיווי של האביב תהיה ביום שלישי ב6 בערב בפעם ה207 (5769/28 = 206 עם שארית 1). לציון ארוע זה, ברכת "ברוך עושה מעשה בראשית" תיאמר פעם נוספת.
הקורא הערני אולי הבחין בכך שההנחות עליהן מושתתת המצווה לברך ברכת החמה הינן בעייתיות, בלשון המעטה. ישנם יותר משבעה כוכבי לכת, והם לא מסתובבים סביב כדור הארץ (שבעצמו הינו אחד מכוכבי הלכת), ורוב האנשים אינם מאמינים שכל שעה ביום נשלט ע"י כוכב זה או אחר. חגיגת ראש השנה דווקא בא' בתשרי לכאורה מציינת שהעולם לא נברא בניסן (ע"ע: "היום הרת עולם"). התורה אינה נותנת שום רמז לכך שהשמש נבראה דווקא בנקודת השווי (האביבי או הסתווי), או בכלל שהיא נבראה ביום שלישי ב6 בערב (אחרי הכל, לפני בריאת השמש, לא היה מושג של 6 בערב). אך מעל לכל, אורך השנה איננו 365 ¼ ימים בדיוק.
ישנן מספר השלכות לכך שיש שוני בין אורך השנה האמתי לבין אורך השנה המקורב של 365 ¼ ימים (הנקרא תקופת שמואל [עי' עירובין נו ע"א], שהוא אותו חישוב שעליו התבסס הלוח היוליאני, ראה רשימה קודמת שלי ב"ספרים בלוג", בעניין תפילת הגשמים בגלות, שגם מחושבת עפ"י הקירוב של שמואל לאורך השנה). אחת ההשלכות הוא שברכת החמה מתקדמת בהדרגה ביחס ללוח הגרגוריאני. ב2121 הברכה תאמר ב9 באפריל, ולא ב8 באפריל. ב2205 התאריך לברכה כבר יהיה 10 באפריל, וכך הלאה (התאריך העברי משתנה כל פעם, מכיוון שתאריך הברכה מבוסס על הלוח השמשי). אך החשוב לענייננו הוא, שהעולם היהודי מברך על החמה כשזה חוזר למקומו המקורי בנקודת השווי האביבי בתאריך שאין לו שום קשר לנקודת השווי האביבי (החל השנה ב20 למרץ, בשעה 11:44 UTC).
אז למה זה שיהודים דתיים שומרים מצווה בעלת בסיס כה רעוע (במיוחד השנה שזה נופל בערב פסח, שזה לא הזמן הכי נוח לקיים טקס הנועד להתקיים "ברוב עם הדרת מלך")? האם זו עדות נוספת לעקשנות היהודית ומכח האינרציה - החזקה במנהגים עתיקים גם כשההנחות עליהן מתבססים הינם מפוקפקים (אולי יש לדמות זאת ליום טוב שני של גלויות המבוסס על ספקות בלוח שכבר נחים על משכבם למעלה מאלף שנים)? או שמא זה סימן שבענייני דת ומסורת, במיוחד כשזה מגיע להלכה, ההגיון איננו הגורם היחיד בעל חשיבות או שמא אינו גורם כלל? החתם סופר פסק (שו"ת, אורח-חיים נו) שברגע שגדולי ישראל (הרמב"ם – הל' ברכות פרק י הלכה יח, הבית יוסף – או"ח רכט סע' ב, ועוד) פסקו את ברכת החמה כפי שהיא, העניין סגור. נדמה, שבהחלט למסורת, אפילו מסורת לא-הגיונית, יש אחיזה חזקה מאד על היהודים. נאמנות זו למסורת, היא זו ששמרה עלינו לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו.
ובכן, בואו נקווה שביום י"ד בניסן, ה8 באפריל, השמיים יהיו בהירים, השמש תזרח ותאיר, ונוכל פעם נוספת להודות להקב"ה על יצירת הבריאה כולה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!
בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.