מדרש לפרשת תצוה

במספר מדרשים חז"ל עוסקים בכך שמשה רבינו נצטוה לקחת את אחיו, אהרון, ולמנות אותו לכהן גדול. ביניהם המדרש הבא:
ד"א "ואתה הקרב אליך" הה"ד (תהלים קיט) "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי" כשאמר הקב"ה למשה "ואתה הקרב אליך" הרע לו. אמר לו: תורה היתה לי ונתתיה לך, שאלולי היא אבדתי עולמי. משל לחכם שנטל קרובתו ועשתה עמו י' שנים ולא ילדה, אמר לה: בקשי לי אשה. אמר לה: יכול אני ליטול חוץ מרשותך, אלא שהייתי מבקש ענותנותך. כך אמר הקב"ה למשה יכול הייתי לעשות לאחיך כ"ג חוץ מדעתך אלא שהייתי מבקש שתהא גדול עליו.

המדרש מדגיש שמשה הצטער על כך שהוא לא נתמנה להיות הכהן הגדול. התשובה שהמדרש נותן לתחושותיו של משה מתחלק לשניים: א. התורה ניתנה לו/על ידו. ב. שהקב"ה היה לוקח את אהרון בכל מקרה, אך לפחות משה מתכבד להיות זה שממנה את אהרון. ועל זה ממשיל המדרש משל לאדם שרוצה לקחת אשה שנייה ומבקש שאשתו הראשונה תשגיח על לקיחת האשה השניה, ובכך לכאורה ייקל עליה.

המשל שהמדרש נותן הוא מוזר מאד. על פניו השויון בין המשל לנמשל הוא יחסית רחוק. איננו יודעים מה הנמשל לכך "שעשתה עמו י' שנים ולא ילדה". גם לא ברור כל כך איך עניין המשל והנמשל קשור לחלק הראשון של המדרש המדבר על כך שהקב"ה כבר נתן למשה את חלקו - את התורה.

באיזה שהוא מקום, ייתכן ושתי השאלות עונות אחת על השניה. הקב"ה התחתן עם משה. אם נרצה להכנס לחלוטין לתוך המשל, נוכל לומר שהתורה נתנה למשה כמהר או בתור חפץ הקידושין. הקשר של משה עם הקב"ה הוא בכך שהוא משה רבנו, כל כולו נסוב סביב התורה. אך בקשר זה "לא ילדה", לא יצאו פירות. עם ישראל בכל זאת חטאו בעגל ולא נשארו נאמנים. התורה לבד לא הספיקה כדי למנוע מהם לחטוא. בשביל זה צריך "אשה שניה". צריך יחד עם התורה משהו קשר מקביל ונוסף שביחד עם הקשר המבוסס על התורה יצליח "ללדת". הקשר הזה הוא הקשר של העבודה, וזה הקשר שבשבילו צריך את אהרן.

עם זאת הקשר של העבודה אינו יכול להיות לבדו. הוא צריך להיות מבוסס על הקשר של התורה. יתרה מזאת, הוא יווצר ע"י לקיחת אהרון בידי משה, ע"י קשר התורה יווצר קשר העבודה.