שני עניינים לקראת פורים

1. בשנה שעברה כתבנו כאן על מקום אמירת פיוט "מי כמוך" בפרשת זכור. הזכרנו את מנהג יוצאי מרוקו לאמרו באמצע "נשמת" מיד לאחר "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" ולהמשיך בפיוט "מי כמוך ואין כמוך". על הדברים שכתבנו בשנה שעברה אני מבקש להוסיף כעת תיקון קטן. בשנה שעברה כתבנו שרבי יהודה הלוי חיבר פיוט זה לאמרו לאחר "ה' מי כמוך" ולכן פתח בו במילים "מי כמוך ואין כמוך". אך בשנה החולפת מצאתי שבסידור "איש מצליח" של הג"ר מאיר מאזוז כתב דבר אחר. לדבריו, הפיוט חובר על מנת לאמרו בסוף ברכות קריאת שמע, לאחר "מי כמוכה באלים ה'". לכן, כותב הרב מאזוז מסתיים הפיוט במילים "אז שוררו שירה חדשה, כי כמוכה באלים ה'". לדברי הרב מאזוז, מעולם לא התקבל לומר את הפיוט בברכות ק"ש והוא הועבר למקום שהיה נראה קשור שזה "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך".
כפי שכתבנו ברשימה משנה שעברה, גם על מנהג זה יצאו עוררים רבים בגלל ההפסק ובהרבה קהילות הזיזו את הפיוט לגמרי לאחר תפילת שחרית, לפני או אחרי קריאת התורה. עם זאת, כפי שהבאתי מהג"ר שלום משאש שם, ברור לחלוטין שבמרוקו המנהג המקובל היה לאמרו בסוף נשמת (גם אני יכול להעיד שיש בידי סידורים ישנים מלפני השואה שכתוב בפשטות לאמרו בנשמת).

2. נושא שמטריד אותי זה שנים, זה כיצד לנהוג לגבי אמירת ברכת "הרב את ריבנו" לאחר קריאת המגילה במקום שאין מניין של גברים. מדי שנה בשנה מזדמן לי לקרוא בפני קבוצה של נשים ואני מתחבט כיצד לנהוג למעשה. כדי לתת תחושה של הבעיתיות, להלן הסעיף המדבר על ברכה זו בספר "מקראי קודש" של הרב משה הררי:
יש אומרים שכאשר קוראים את המגילה בפחות ממנין, אין לברך את הברכות שלפני הקריאה ושלאחריה. ויש אומרים שאף הקורא ביחיד יברך את הברכות שלפניה, ורק את הברכה שלאחר הקריאה אין לברך כשאין מנין. ואחרים אומרים, שהקורא ביחיד מברך הן את הברכות שלפני הקריאה והן את הברכה שלאחריה.
והעיקר להלכה, שלמנהג האשכנזים וחלק מהספרדים יש לברך רק את הברכות שלפני קריאת המגילה אם אין מנין. ושאר הספרדים נוהגים, שאף כאשר אין מניין מברכים גם את הברכה שלאחריה.
על ההתחבטות הכללית כיצד יש לנהוג כאשר אין מניין, יש התחבטות נוספת האם מניין נשים נחשב למניין לעניין זה.
בשנה החולפת ראיתי בסידור "עוד אבינו חי", סידור ליוצאי טריפולי, שכותב כך:
הקורא לנשים בביתו להוציאן ידי חובתן, אף על פי שבירך כל הברכות וקרא את המגילה בבית הכנסת, יכול לחזור ולברך להן כל הברכות כולן, כולל ברכת שהחיינו וברכת הרב את ריבנו, שלאחר קריאת המגילה. ואין צריך עשר נשים. ועיין מה שכתב באריכות בזה מו"ר הרה"ג רבי יעקב רקח זצ"ל בספרו "שלחן לחם הפנים".
[רבי יעקב רקח, עפ"י הנאמר בהקדמה לסידור זה המופיע בחלק מההוצאות, הינו אחד מחכמי לוב ומכונה ע"י המו"ל "החכם השלם רבן של כל ישראל].
בסידור זה, "עוד אבינו חי", יש מכתב הסכמה/הקדמה מאת הג"ר שלום משאש ובו הערות על הדברים הכתובים בסידור. על עניין זה כותב הרב משאש:
המנהג לברך לנשים ברכת הרב את ריבנו ליל פורים, בלי שם ומלכות, אפילו יש עשרה נשים.