ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.
בחזית המלחמה בהתבוללות
"בנימין פרל, תושב שכונת הנדון שבלונדון, זכה בשבוע שעבר לאות הוקרה מיוחד (מטעם ראש עיריית בארנט) על תרומתו הייחודית בתחום החינוך.
"מר פרל עומד מזה 38 שנים ב"חזית הקדמית" בכל מה שקשור להקמת בתי ספר יהודיים בבריטניה. במחוז בארנט לבדו הקים 6 - 7 בתי ספר יסודיים, ושישה בתי ספר קיימים הפכו הודות להשתדלותו מבתי ספר פרטיים לבתי ספר של המדינה. מר פרל רואה את עיקר הצלחתו בהעלאת המודעות של ההורים להעדפת החינוך היהודי על החינוך הממלכתי. לדבריו, החינוך היהודי הוא חוד החנית במאבק בהתבוללות המשתוללת. תכניותיו כוללות הקמת 10 בתי ספר נוספים, מחציתם במחוז בארנט, שבו מרוכזות קהילות יהודיות רבות." עד כאן ציטוט קטע מתוך ידיעה ארוכה שפורסמה בשבוע שעבר בעתונות המקומית בלונדון, על מתן אות ההוקרה למר פרל.
לא יאומן אבל מר פרל היה מעורב עד כה בהקמתם של 20 בתי ספר יהודים בלונדון ועלה בידו לגייס סכומים נכבדים מממשלת בריטניה עבור בתי הספר הללו.
חבריו מתל-אביב החרדית שבה נולד, מכירים אותו כ-לייזר פרל [שמו השני אליעזר] ואינם שוכחים את הימים שבהם אירחו הוריו ע"ה את משפחת מלבסקי הנודעת וחזנים ידועי שם אחרים.
מאז הגיעו לבריטניה מארה"ב, לשם היגרו הוריו בעודו נער , עשה חיל בעסקיו ואת קשריו המסועפים תיעל בעיקר לקידום החינוך היהודי. קשריו עם ראשי ממשלת בריטניה ושריה לא הזיקו להיקף המענקים שניתנו להקמת בתי ספר יהודיים, שהמבנה הפיסי של חלקם היה מעורר את קנאתה של כל רשות מקומית בישראל, כולל הערים הגדולות. חברי כנסת ושרים בישראל מכירים היטב את כתובתו הפרטית בהנדון, וידידות קרובה נרקמה בינו לבין שר החינוך והתרבות, זבולון המר ז"ל.
ראו עד היכן יכולה להגיע התמדה ועקשנות חיובית של אדם אחד.
הדף היומי הגיע עד ל"עליון" בארה"ב
בימים אלה נועדו בניו-יורק למעלה מ-300 עורכי-דין ושופטים, לדיון על הנושא: הזכות לפרטיות וחירויות הפרט. הסמינריון הזה מומן על-ידי המכון להפצת החוקים האמריקני והעברי, והנחלת המוסר התלמודי להמונים. בין הדוברים בכנס, היה שופט בית המשפט העליון בארה"ב, אנטונין סקליה, שמונה לכהונתו על-ידי הנשיא רונלד רייגן. וכך פתח את דבריו: "אני מניח שהוזמנתי לכאן כדי לדבר על החוק הפדרלי, מכיוון שאני חייב להודות, שהנוכחות שלי בשיעורי הדף היומי לא הייתה מספקת..." כל הנוכחים פרצו בצחוק אדיר ואיתם השופט עצמו, שכל קשר בינו לבין דת ישראל אינו יכול להיות אפילו מקרי.
אבל ייאמר מיד, כי הדף היומי אינו זר לבית המשפט העליון בארה"ב. באחד המעמדים של סיום הש"ס בפעם האחרונה, השתתפו שני השופטים היהודים המכהנים בבית המשפט העליון [אחת מהשניים אישה] ועוד שלושה שופטים פדראליים הגאים ביהדותם.
ברכת החמה ברוב עם
כידוע, רק אחת ל-28 שנים זוכים לקיים את מצוות ברכת החמה.בלא מעט מקומות פורסם , כי רק שלוש פעמים בלבד מאז היות בני ישראל לעם, חל התאריך של ברכת החמה בערב פסח, [באותה שנה שיצאו ממצרים, בשנה של נס פורים ההיסטורי והשנה] ואין זה נכון. על פי האסטרונומים ולוחות שנה עדכניים גם בשנת 1925 חלה בירכת החמה בערב פסח.
האירוע המאוד ייחודי הפעם, עורר אצל אילן קליגר [עורך עלון "חודש טוב" ברעננה] את הרצון לקיים את המעמד הזה במקום מגוריו ברוב עם. וכך חברו יחדיו ביוזמתו כל הקהילות בהדר גנים פתח-תקוה עם בני-עקיבא, "לקיים מצווה של פעם במאות שנים – ברכת החמה בערב פסח". הילדים עם הוריהם, רבנים ואישי ציבור, יתכנסו בערב פסח בבוקר, ישמעו מעניינה של המצווה ויברכו בקהל רב את ברכת החמה. לא הייתי כותב על כך אלמלא חשבתי שמן הראוי לחקות את הרעיון ולהעתיקו לקהילות אחרות, במיוחד כדי לעורר חוויה מרגשת אצל הילדים ובני הנוער הנמצאים ביום זה ועוד קודם לכן בחופשה מלימודים.
"מטה אנטי- בחירות" של העדה החרדית
אט אט לומדת העדה החרדית להשתמש בכלי התקשורת המגוונים ובשיטות הסברה מעוררות עניין, כדי לקדם את מטרותיה האידאולוגיות. מטה הסברה מיוחד, שנוהל על-ידי אברכים יצירתיים מבין חסידי סאטמר, הציף את הרחוב החרדי בסטיקרים, עלונים ועתונים, שקראו להחרים את הבחירות. כסף גדול גוייס למטרה זו, ומעניין לדעת אם המטה הזה אכן הצליח לשכנע רבים, שיימנעו מהצבעה. אין ספק כלל שאלפים בציבור החרדי שהצביעו בעבר בעד יהדות התורה, נתנו הפעם קולם לש"ס. החל מאברכים בישיבת סלבודקה וכלה בחסידים שביקשו לבוא חשבון עם ח"כ הרב יעקב ליצמן, על שפעל נגד ח"כ הרב מאיר פרוש, אך לא מעטים גם נמנעו מהצבעה. ברם, אין זה עדיין ברור אם ההסברה הסאטמרית היא הסיבה לכך.
גם צעירים חרד"ליים במספרים מכובדים הצביעו ש"ס, והדברים נכתבים על סמך הצהרתם של תלמידים בעטרת כהנים, שבי-חברון, הר המור והישיבות המושפעות ממנה. הרה"ג שלמה אבינר עצמו,כידוע, הצביע ב'.
עוד לא שמענו הסבר מניח את הדעת מפיו או מעטו של חבר פעיל בוועדה המסדרת של "הבית היהודי", ד"ר אשר כהן, מרצה בכיר למדעי המדינה ונחשב עד לבחירות הנוכחיות למומחה להלכי הרוח הפוליטיים בציבור הדתי-לאומי מדוע כשלה הרשימה של "הבית היהודי" למרות שבראשה עמדה אישיות שאין חולק על מעלותיה. לא פחות מסקרן לשמוע , מדוע מסע ההסברה של ברוך הכשרונות, אורי אורבך, לא כבש את המוני הכיפות הסרוגות ובמיוחד את הדור הצעיר. אם השניים הללו לא הצליחו להביא את ההמונים להצביע בעד הבית היהודי, אולי הגיעה שעתה של המפד"ל להתחסל ולהשתלב בלכוד או בש"ס, או שמא הגיעה השעה להכיר במספרים הגדלים והולכים של הציבור החרד"לי ולהניע את מושכות המרכבה בהתאם. הבחירות הללו הוכיחו כי למודרן אורתודוכס ולדתי-לייט אין שום מחוייבות למסגרת פוליטית דתית-לאומית. גם לא לעתונות המזוהה עם הכיפות הסרוגות.
"בנימין פרל, תושב שכונת הנדון שבלונדון, זכה בשבוע שעבר לאות הוקרה מיוחד (מטעם ראש עיריית בארנט) על תרומתו הייחודית בתחום החינוך.
"מר פרל עומד מזה 38 שנים ב"חזית הקדמית" בכל מה שקשור להקמת בתי ספר יהודיים בבריטניה. במחוז בארנט לבדו הקים 6 - 7 בתי ספר יסודיים, ושישה בתי ספר קיימים הפכו הודות להשתדלותו מבתי ספר פרטיים לבתי ספר של המדינה. מר פרל רואה את עיקר הצלחתו בהעלאת המודעות של ההורים להעדפת החינוך היהודי על החינוך הממלכתי. לדבריו, החינוך היהודי הוא חוד החנית במאבק בהתבוללות המשתוללת. תכניותיו כוללות הקמת 10 בתי ספר נוספים, מחציתם במחוז בארנט, שבו מרוכזות קהילות יהודיות רבות." עד כאן ציטוט קטע מתוך ידיעה ארוכה שפורסמה בשבוע שעבר בעתונות המקומית בלונדון, על מתן אות ההוקרה למר פרל.
לא יאומן אבל מר פרל היה מעורב עד כה בהקמתם של 20 בתי ספר יהודים בלונדון ועלה בידו לגייס סכומים נכבדים מממשלת בריטניה עבור בתי הספר הללו.
חבריו מתל-אביב החרדית שבה נולד, מכירים אותו כ-לייזר פרל [שמו השני אליעזר] ואינם שוכחים את הימים שבהם אירחו הוריו ע"ה את משפחת מלבסקי הנודעת וחזנים ידועי שם אחרים.
מאז הגיעו לבריטניה מארה"ב, לשם היגרו הוריו בעודו נער , עשה חיל בעסקיו ואת קשריו המסועפים תיעל בעיקר לקידום החינוך היהודי. קשריו עם ראשי ממשלת בריטניה ושריה לא הזיקו להיקף המענקים שניתנו להקמת בתי ספר יהודיים, שהמבנה הפיסי של חלקם היה מעורר את קנאתה של כל רשות מקומית בישראל, כולל הערים הגדולות. חברי כנסת ושרים בישראל מכירים היטב את כתובתו הפרטית בהנדון, וידידות קרובה נרקמה בינו לבין שר החינוך והתרבות, זבולון המר ז"ל.
ראו עד היכן יכולה להגיע התמדה ועקשנות חיובית של אדם אחד.
הדף היומי הגיע עד ל"עליון" בארה"ב
בימים אלה נועדו בניו-יורק למעלה מ-300 עורכי-דין ושופטים, לדיון על הנושא: הזכות לפרטיות וחירויות הפרט. הסמינריון הזה מומן על-ידי המכון להפצת החוקים האמריקני והעברי, והנחלת המוסר התלמודי להמונים. בין הדוברים בכנס, היה שופט בית המשפט העליון בארה"ב, אנטונין סקליה, שמונה לכהונתו על-ידי הנשיא רונלד רייגן. וכך פתח את דבריו: "אני מניח שהוזמנתי לכאן כדי לדבר על החוק הפדרלי, מכיוון שאני חייב להודות, שהנוכחות שלי בשיעורי הדף היומי לא הייתה מספקת..." כל הנוכחים פרצו בצחוק אדיר ואיתם השופט עצמו, שכל קשר בינו לבין דת ישראל אינו יכול להיות אפילו מקרי.
אבל ייאמר מיד, כי הדף היומי אינו זר לבית המשפט העליון בארה"ב. באחד המעמדים של סיום הש"ס בפעם האחרונה, השתתפו שני השופטים היהודים המכהנים בבית המשפט העליון [אחת מהשניים אישה] ועוד שלושה שופטים פדראליים הגאים ביהדותם.
ברכת החמה ברוב עם
כידוע, רק אחת ל-28 שנים זוכים לקיים את מצוות ברכת החמה.בלא מעט מקומות פורסם , כי רק שלוש פעמים בלבד מאז היות בני ישראל לעם, חל התאריך של ברכת החמה בערב פסח, [באותה שנה שיצאו ממצרים, בשנה של נס פורים ההיסטורי והשנה] ואין זה נכון. על פי האסטרונומים ולוחות שנה עדכניים גם בשנת 1925 חלה בירכת החמה בערב פסח.
האירוע המאוד ייחודי הפעם, עורר אצל אילן קליגר [עורך עלון "חודש טוב" ברעננה] את הרצון לקיים את המעמד הזה במקום מגוריו ברוב עם. וכך חברו יחדיו ביוזמתו כל הקהילות בהדר גנים פתח-תקוה עם בני-עקיבא, "לקיים מצווה של פעם במאות שנים – ברכת החמה בערב פסח". הילדים עם הוריהם, רבנים ואישי ציבור, יתכנסו בערב פסח בבוקר, ישמעו מעניינה של המצווה ויברכו בקהל רב את ברכת החמה. לא הייתי כותב על כך אלמלא חשבתי שמן הראוי לחקות את הרעיון ולהעתיקו לקהילות אחרות, במיוחד כדי לעורר חוויה מרגשת אצל הילדים ובני הנוער הנמצאים ביום זה ועוד קודם לכן בחופשה מלימודים.
"מטה אנטי- בחירות" של העדה החרדית
אט אט לומדת העדה החרדית להשתמש בכלי התקשורת המגוונים ובשיטות הסברה מעוררות עניין, כדי לקדם את מטרותיה האידאולוגיות. מטה הסברה מיוחד, שנוהל על-ידי אברכים יצירתיים מבין חסידי סאטמר, הציף את הרחוב החרדי בסטיקרים, עלונים ועתונים, שקראו להחרים את הבחירות. כסף גדול גוייס למטרה זו, ומעניין לדעת אם המטה הזה אכן הצליח לשכנע רבים, שיימנעו מהצבעה. אין ספק כלל שאלפים בציבור החרדי שהצביעו בעבר בעד יהדות התורה, נתנו הפעם קולם לש"ס. החל מאברכים בישיבת סלבודקה וכלה בחסידים שביקשו לבוא חשבון עם ח"כ הרב יעקב ליצמן, על שפעל נגד ח"כ הרב מאיר פרוש, אך לא מעטים גם נמנעו מהצבעה. ברם, אין זה עדיין ברור אם ההסברה הסאטמרית היא הסיבה לכך.
גם צעירים חרד"ליים במספרים מכובדים הצביעו ש"ס, והדברים נכתבים על סמך הצהרתם של תלמידים בעטרת כהנים, שבי-חברון, הר המור והישיבות המושפעות ממנה. הרה"ג שלמה אבינר עצמו,כידוע, הצביע ב'.
עוד לא שמענו הסבר מניח את הדעת מפיו או מעטו של חבר פעיל בוועדה המסדרת של "הבית היהודי", ד"ר אשר כהן, מרצה בכיר למדעי המדינה ונחשב עד לבחירות הנוכחיות למומחה להלכי הרוח הפוליטיים בציבור הדתי-לאומי מדוע כשלה הרשימה של "הבית היהודי" למרות שבראשה עמדה אישיות שאין חולק על מעלותיה. לא פחות מסקרן לשמוע , מדוע מסע ההסברה של ברוך הכשרונות, אורי אורבך, לא כבש את המוני הכיפות הסרוגות ובמיוחד את הדור הצעיר. אם השניים הללו לא הצליחו להביא את ההמונים להצביע בעד הבית היהודי, אולי הגיעה שעתה של המפד"ל להתחסל ולהשתלב בלכוד או בש"ס, או שמא הגיעה השעה להכיר במספרים הגדלים והולכים של הציבור החרד"לי ולהניע את מושכות המרכבה בהתאם. הבחירות הללו הוכיחו כי למודרן אורתודוכס ולדתי-לייט אין שום מחוייבות למסגרת פוליטית דתית-לאומית. גם לא לעתונות המזוהה עם הכיפות הסרוגות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!
בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.