אז התוצאות הסופיות הן שהאיחוד הלאומי זכה בארבעה מנדטים והבית היהודי זכה בשלושה. כבר הספקתי לראות שבעיתון בשבע חגגו על נצחון המחנה שלהם ב"פריימריז של הציבור הדתי-לאומי". אני חושב שקוראי הבלוג הזה מספיק אינטלגנטים כדי להבין עד כמה דבריהם מופרכים, כך שלא אכנס לפינה הזו.
מבחינתי, תוצאות הבחירות מעידות על כך שאנחנו - הציבור הדתי-לאומי פשוט לא רלוונטי. זה לא סוד שמפלגת האיחוד הלאומי הלכה על קו דומה מאד לקו שהוביל אביגדור ליברמן מישראל ביתנו, בכל מה שקשור למאבק היהודי-ערבי, מה שעל פי רוב הפרשנים נתן לליברמן את ההישג הגדול. וראו זה פלא, הקו שהוביל קרוב לעשרה מנדטים (אני לא מכליל כאן את הציבור הרוסי, שישראל ביתנו הוא ביתו הטבעי) להצביע עבור ליברמן לא הוביל אפילו מנדט אחד להצביע עבור האיחוד הלאומי. ההסבר לתופעה הזו היא, בפעם השניה או השלישית, הציבור הדתי-לאומי איננו רלוונטי עבור כל מי שלא מדבר בשפה שלנו, קורא את העיתונים/עלונים שלנו וכו'.
עבור אנשי הבית היהודי, לא ברור מה היה עדיף, האם היה עדיף שהבית היהודי יגדל עוד קצת על חשבון הליכוד ובכך להגדיל את הסיכויים של ליבני לזכות בהרכבת הממשלה? אינני יודע אם מישהו בציבור הדתי-ימני היה מוכן לקחת מראש סיכון מחושב כזה.
אז הבית היהודי, בסופו של דבר הצליח לעבור את אחוז החסימה ולהכנס לכנסת. אבל מה עושים עכשיו ובעתיד? מה הסיכויים שמפלגה בת שלושה מנדטים תצליח לשרוד, גם אם לא משנים את שיטת הממשל? ההיסטוריה לימדה אותנו שמפלגות בסדר גודל כזה פשוט נעלמים (תוך כדי שהם מורידים עשרות אלפי קולות לפח). מאידך, קשה להאמין שיש איזה שהוא אופן שבו שתי המפלגות הדתיות יוכלו להתאחד. המהלך שנעשה הפעם היה לדעתי המהלך הכי כנה שנעשה בעשרים שנה האחרונות, ואם הוא לא צלח אינני יודע מה כן יכול להצליח. גם מבחינת חלק מהציבור שהצביע הפעם לבית היהודי, אינני יודע אם יחזרו להצביע אם בין השורות יהיה איזה כצל'ה או מישהו דומה. האפשרות היחידה שאני רואה, זה כישלון חרוץ של הליכוד בקדנציה הנוכחית ובריחה מסיבית של מנדטים ממנה חזרה למפלגות הדתיות. אינני יודע עד כמה אני שואף לסיטואציה כזו.
העירו לי שאני לא התייחסתי אף פעם למפלגה הירוקה-מימד, אז הנה משפט אחד עליהם. אינני יודע מה עבר בראשו של הרב מלכיאור כשהוא חשב שהוא יצליח למצוא שניים וחצי מנדטים של מצביעי מימד (תסלחו לי שאני מתעלם מעשרות אלפי הבוחרים הירוקים). למימד אף פעם לא היה ציבור בסדר גודל כזה, וכנראה שאף פעם לא יהיה לו. מבחינתי זה היה רק עוד הוכחה שהאיש שהרב עמיטל לא הצליח להסתדר איתו ושנשאר בממשלת ברק כשדיברו על מסירת הר הבית לערבים (דבר שמימד הצהירו מעל במות שונות שמבחינתם זו קו אדום), איננו ראוי לשום מעמד ציבורי וודאי לא לזה שהוא זכה לו מן ההפקר בשנים האחרונות.
עד כמה שידוע לי, מימד פרשו מהמפד"ל כשהמפד"ל שברה ימינה ותמכה בגוש אמונים ובזה שמה קץ לברית ההיסטורית עם מפלגת העבודה. מפלגת הבית היהודי זה הדבר הכי קרוב שיכול להיות כיום לדמות המפד"ל של פעם. זה שבמימד לא קפצו על ההזדמנות להצטרף, ואולי בעתיד להשפיע על דרכה של הבית היהודי ובכך לשקם את אותה ברית היסטורית שבמימד כה נכספים לה, גם הוא מראה על אופיו ושיקול דעתו הבעייתיים של הנ"ל.
אני מקווה, אך לא מבטיח, שזה יהיה הטור הפוליטי האחרון לחדשים הקרובים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!
בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.