תגובה: [לא] סופו של הציבור הציוני-דתי

הרב יואל קטן שלח לי תגובה לרשימה "סופו של הציבור הציוני-דתי?". אני מודה לו הן על כתיבת התגובה והן על הרשות לפרסמה כאן.

תמים תהיה – עם ה' אלוקיך כתיב, ולא בענייני ציבור. התמיהה שאתה תמה אינה אלא תמימות: בוודאי שכאשר רבנים מסויימים חושבים שרב מסויים, למרות שהוא 'זוכה לכבוד ולהערכה בקרב [חלק מן ה]הציבור', עובר את הקו הלגיטימי בהלכה ופוסק בצורה שבעיניהם לא רק שהיא מוטעה – אלא שהיא אינה לגיטימית כלל, שהיא מקצצת בנטיעות, זכותם למחות בכל מיני מחאה, בכתב ובעל פה, גם אם אותו רב ש'זוכה לכבוד ולהערכה בקרב הציבור' הוא תלמיד חכם ואיש טוב ונחמד וחרוץ וירא שמים (וידיד אישי שלי). הם לא היכו אותו, לא ירדו לחייו, אלא מחו ברבים על פסיקותיו הלא-לגיטימיות לפי דעתם, ועל התנהלותו הציבורית. מה הרעש? איזה איסור הם עברו? זו זכותם ואף חובתם.
ומ'תמימות' אחת ל'תמימות' אחרת: אנשי תקומה ומולדת ואח"י הסכימו לפזר את מוסדותיהם ולפרק את מפלגותיהם במקביל למפד"ל, כדי להקים בית יהודי משותף. אף הוקמה ועדה מכובדת לשם כך. אך הוועדה לדעתם טעתה והטעתה, לא השתמשה כראוי במנדט שניתן לה, מביטול הפריימריז שהיו חלק אינטגרלי מה'עיסקה' – ועד קביעת רשימה שאינה מבטאת נכון, באופן בולט וקיצוני, את משקל הדעות בתוך הציבור הציוני דתי. לכן בצדק הם קבעו: 'אי הכי – לא בעינא!' לא יתכן שלמולדת לא יהיה ייצוג כלל, ולאיחוד הלאומי יהיה ייצוג מזערי, זהו מקח טעות גמור. גם מבחינה אלקטורלית זו טעות חמורה, כי רבים לא יצביעו למפלגה שאינה מבטאת את דעותיהם.
אף אחד לא 'פוסל' את שר שלום ג'רבי, הוא יהודי יקר, אבל דעותיו לא מבטאות (בכמה וכמה נושאים) את דעותיי, גם אם הוא גר במצפה יריחו! מה הרעש? גם את זבולון אורלב אני מעריך מאוד, הוא איש חרוץ ונקי כפיים, וגם את יעקב ליצמן ואת מאיר פורוש ואת ח"כי ש"ס ועוד רבים וטובים – אבל הם לא הנציגים שלי! לכן זכותך בני לא להתעניין ולא להכיר מהן דעותיהן של נציגי הציבור שלך – אבל אין זכותך להתעלם מכך שקיימים הבדלים, והפעם הם התבטאו בזה שהנציגים 'שלי' החליטו שכל מהלך האיחוד היה מקח טעות, והרשימה שנוצרה אינה מייצגת אותם נכונה.
אני מסכים שצריך להפיק לקחים איך נוצרה טעות זו, ומי מתח את החבל עד שהוא נקרע; ובעיקר אני מסכים ומתפלל לקיומו של סוף דברך: 'אני מקווה שלכל הפחות שתי המפלגות לא ינהלו מלחמה אחת מול השניה, ושבסופו של דבר הן יעברו את אחוז החסימה'.
ולסיום: הכותרת של דבריך מטעה: ב"ה אין מדובר כלל על סופו של הציבור הציוני דתי, כמו שאם האיומים היו מתגשמים ודגל התורה היתה מתפלגת מאגודת ישראל זה לא היה סופו של הציבור החרדי. זהו סוף עצוב למהלך איחוד ציבורי מסויים שנכשל כשלון חרוץ, לא פחות – וגם לא יותר. ומי יודע אם לא תצא מזה בס"ה טובה ולא רעה.