מדרש לפרשת וישלח

"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו" (דברים לג) "אין כאל ישורון רוכב שמים בעזרך"

ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר' סימון אמר: אין כאל. ומי כאל? - ישורון! הנאים והמשובחין שבכם! אתה מוצא כל מה שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות לעתיד לבא הקדים ועשה על ידי הצדיקים בעולם הזה הקב"ה מחיה המתים ואליהו מחיה את המתים הקדוש ב"ה עוצר גשמים ואליהו עוצר גשמים הקדוש ברוך הוא מברך את המועט ואליהו מברך את המועט הקב"ה מחיה את המתים ואלישע מחיה את המתים הקדוש ב"ה פוקד עקרות ואלישע פוקד עקרות הקדוש ברוך הוא מברך את המועט ואלישע מברך את המועט הקב"ה ממתיק את המר ואלישע ממתיק את המר הקדוש ברוך הוא ממתיק את המר במר ואלישע המתיק את המר במר

ר' ברכיה בשם ר' סימון אמר: אין כאל. ומי כאל? ישורון! ישראל סבא! מה הקב"ה כתוב בו (ישעיה ב) "ונשגב ה' לבדו" אף יעקב "ויותר יעקב לבדו":

המדרש מתחיל בזה שהוא דורש את הפסוק "אין כאל ישורון" - שאמנם אין יישות שניתן להשוות לאל ברוך הוא, אך אם בכל זאת רוצים לדעת למה יש דמיון להקב"ה הרי שזה ישורון - עם ישראל. המדרש ממשיך ומביא דוגמאות רבות לכך שהצדיקים עשו פעולות שניתן לתארם כפעולות אלוקיות. דבר זה ממחיש את אשר פתח בו המדרש שלעם ישראל יש את הפוטנציאל להיות דומים לה'. זה בא לידי ביטוי בצדיקים כי הם מצליחים להוציא מהכח אל הפועל את ה"צלם אלוקים" אשר בקרבם, ובזה הם מראים לכל את דמיונם להקב"ה. הדוגמאות בשלב זה של המדרש מובאות מהנסים שביצעו אליהו ואלישע.

בשלב השני של המדרש (שהוא ה"ותיק" יותר, שהרי הוא נאמר ע"י ר' סימון האבא לעומת החלק הראשון שנאמר ע"י ר' יהודה בנו של ר' סימון) מובא יעקב בכדי להדגים כמעט את אותו הנקודה, אלא שהפעם אין המדרש מנסה להראות שהצדיקים דומים להקב"ה אלא שיעקב עצמו, ישראל סבא, דומה להקב"ה. הדוגמא המובאת במדרש לדמיון להקב"ה הוא שיעקב נותר לבדו, כפי שהקב"ה יוותר לבדו באחרית הימים.

אלא שהשוואה זו קשה ביותר. הבדידות של יעקב היא הפוכה לחלוטין מבדידותו של ה'. בדידותו של ה' נובעת מזה שה' נשגב על הכל, ה' מעל הכל ומרומם מהכל ולכן הוא לבדו, אך יעקב נותר לבדו רק כי הוא העביר את כולם את הנחל והוא חזר עבור "פכים קטנים". יתרה מזו, בדידותו של יעקב מופרת במילה הבאה בפסוק "ויאבק איש עמו" - האם זה ה"לבד" שיש לדמותו ל"ונשגב ה' לבדו"?

אלא שחז"ל כנראה קראו את הפסוקים בצורה קצת שונה ממה שאנו רגילים לקרוא בדרך כלל. "ויאבק איש עמו... וירא כי לא יכל לו", חז"ל כנראה הבינו כי הסיבה שאותו מלאך לא היה יכול ליעקב הוא בדיוק בגלל שיעקב היה לבדו. לא לבדו במובן שהוא נשאר אחרון בודד, אלא לבדו במובן של "ונשגב ה' לבדו". לאורך חלקים גדולים מחייו יעקב היה נתון ברשותם של אחרים: רבקה, לבן, שמעון ולוי, יהודה, יוסף. בפרק הזה, פרק לב, יעקב הוא לבדו - הוא נותן את ההוראות, הוא מנהל, הוא מעביר את הנחל, הוא נאבק. לכן הוא גם מצליח להתגבר על המלאך, בגלל שהוא היה אדון לעצמו. בזה היה דומה יעקב להקב"ה - מי שמנהל לבדו את העולם ואין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתו.