תיארוך פרשיות מדבר סיני - חלק א'

בפרשת יתרו שבספר שמות, בני ישראל באו למדבר סיני לקבל את התורה (שמות יט א):
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי:
על אף שבתורה לא מצויין התאריך המדוייק שבאו למדבר סיני, אלא רק שזה היה "בחודש השלישי... ביום הזה", חז"ל, ובעקבותיהם כל הפרשנים (אם מישהו יוכל להאיר את עיני בפרשן שאומר אחרת אשמח להחכים) מסרו שזה היה בראש חודש סיוון, דהיינו א' בסיוון (שבת דף פו עמוד ב):
דכולי עלמא - בראש חדש אתו למדבר סיני, כתיב הכא: "ביום הזה באו מדבר סיני", וכתיב התם: (שמות יב) "החדש הזה לכם ראש חדשים", מה להלן - ראש חדש, אף כאן - ראש חדש.
[במאמר מוסגר יש לומר שגם בשמות יב, שמשם מביאים חז"ל ראייה שמדובר בראש חודש, לא כתוב בפירוש שהדיבור היה בראש חודש. ויש לעיין אם עפ"י הפשט זה מוכרח.]

את מדבר סיני בני ישראל עוזבים בפרשת בהעלותך שבספר במדבר (במדבר י יא-יב):
וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת:
וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן:
כלומר, בני ישראל עוזבים את מדבר סיני בשנה השנית בכ' באייר.

סיכום ביניים: התקופה שבני ישראל היו במדבר סיני היה מא' בסיוון ועד כ' באייר. כלומר, שנה (12 חדשים) פחות עשרה ימים.

בתקופה זו ששהו בני ישראל במדבר סיני נאמר חלק גדול מהתורה: מפרשת יתרו (שמות יט) ועד פרשת בהעלותך (במדבר י). אנו, במהלך מספר רשימות, ננסה לקטלג אילו פרשיות נאמרו באילו תאריכים. במיוחד נבקש לעמוד על הפרשיות שנאמרו בסביבות ראש חודש ניסן (של השנה השניה, שבו היו במדבר סיני).

פרשיות המשכן
מסורת בידי חז"ל שחטא העגל ארע בי"ז בתמוז, משה רבינו עלה למחרת למשך ארבעים יום וירד בערב ראש חודש אלול, עלה שוב בראש חודש אלול וירד עם הלוחות השניים ביום הכיפורים. לאור זאת מסבירים הפרשנים בעקבות חז"ל שלמחרת יום הכיפורים משה רבינו הקהיל את העם ואמר בפניהם את פרשת ויקהל (רש"י שמות לה א):
ויקהל משה - למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר

לגבי הפרשיות שכתובות לפני המשכן (תרומה, תצוה ותחילת כי תשא), ישנה מחלוקת בין הראשונים. הרמב"ן (שתמיד דבק בשיטתו שלא אומרים "אין מוקדם ומאוחר בתורה" אא"כ התורה חייבה לומר כך) סבור שפרשיות אלו נאמרו לפני חטא העגל (רמב"ן שמות פרק כה):
כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וצוה אותם על ידי משה קצת מצות שהם כמו אבות למצותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד, וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה, וכרת עמהם ברית על כל זה, מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלהים כאשר התנה עמהם מתחלה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה (לעיל יט ה), ואמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם ו), והנה הם קדושים ראוים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם. ולכן צוה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו, ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל.

לעומת דברי הרמב"ן, ישנם ראשונים הסוברים שהציווי על מעשה המשכן היה רק אחרי העגל, ויש לומר כאן את הכלל של "אין מוקדם ומאוחר בתורה". כך כותב רבינו בחיי שתרומת השקל היה לכפר על הנתינה לעגל, וכך הוא כותב בתחילת פרשת ויקהל:
למחרת יום הכיפורים נצטוה על המשכן, והוא ההקהל הנזכר כאן.