יום (דגל) ירושלים

האם אתם יודעים מה זה "דגל ירושלים"?
עפ"י ויקיפדיה (לינק):
דגל ירושלים הוא שמה של תנועה רוחנית ופוליטית שניסה לייסד הרב אברהם יצחק הכהן קוק, לשם השלמת הצדדים הרוחניים שבתחייה הלאומית היהודית. יוזמה זו לא זכתה להצלחה.
דומני שניתן להציע מעין חלוקה כזאת:
מי שיודע או שמע פעם על "דגל ירושלים" בודאי חוגג את יום ירושלים. מי שלא שמע מעולם על המושג הזה, אם הולכים אחורה בצורה ריקורסיבית: אם רבותיו/מחנכיו יודעים מה זה אז כנראה שהוא חוגג את יום ירושלים. אם לא הוא ולא רבותיו יודעים מה זה, אז רוב הסיכויים הם שיום כ"ח באייר איננו מיוחד יותר מכל יום אחר בשבועיים האחרונים של חודש אייר (במקרה הטוב, הוא יודע שבאותו יום יש אזכרה בגבעת התחמושת).
אך בזה לא תם הקשר בין "דגל ירושלים" ל"יום ירושלים". גם יום ירושלים תשכ"ז היה אמור להוות מעין תנועה רוחנית שישלים את הצדדים הרוחניים שבתחייה הלאומית היהודית. וגם "יוזמה" זו לא זכתה להצלחה. וכך נשארה יום ירושלים כיום חג רק עבור חלק מהמגזר הדתי-לאומי.

בשנים האחרונות ישנם קולות מאנשים שהיו פעם בציונות הדתית הקוראים להמיר את חגיגות יום העצמאות בחגיגות יום ירושלים. כך טוענים למשל אנשי ישיבת תורת החיים של הרב שמואל טל אחרי שגורשה מגוש קטיף (דוג' לטענה מעין זו ניתן לקרוא כאן). אליבא דאותם אנשים, לא ניתן להמשיך לחגוג את קיום המדינה שממשלתה ומוסדותיה גרשו אנשים מבתיהם. במקום זאת, הם מבקשים לחגוג את נצחון הצבא שהצליח בעזרת "א-ל מלחמות ה'" להכניע את צבאות ערב ולשחרר את חבלי מולדתנו. לא מפריע להם שמדובר באותו צבא שגירש אותם מבתיהם, לא מפריע להם שאותם זרועות שלטון שקיבלו את ההחלטות לשחרר את חבלי ארצנו היום מקבלים החלטות אחרות, לא מפריע להם שבאותם מקומות שצעדו בזמנו חיילינו צועדים כיום בעלי תועבה, ולא מפריע להם שעד היום אסור ליהודי להתפלל בהר הבית שאת שחרורו הם חוגגים. את כל הרשימה הזאת הם מעדיפים להטיל כסיבה לאי חגיגת יום העצמאות ולמען "ונפלינו אני ועמך מכל העם" הם יחגגו את יום ירושלים.

אך יש דבר אחד משותף לרצון של אותם "חדשים מקרוב באו" מישיבת תורת החיים ולאותם "מכירי דגל ירושלים" מהפיסקא הראשונה: המחשבה שהם יכולים להמשיך לחגוג על אף ש"עם ישראל" ככלל איננו חוגג איתם. האדם הממוצע מהציבור הכללי, המסורתי והדתי במדינת ישראל הולך לעבודה כרגיל ביום ירושלים, הוא איננו חוזר מוקדם מהעבודה בערבו של יום כדי להגיע לתפילה החגיגית בבית הכנסת השכונתי, ילדיו הולכים כרגיל לבתי הספר ולגנים ואף אחד איננו מרגיש צורך לקיים בביתו סעודה חגיגית לכבודו של יום. אם רק יום ירושלים היה יוצא לפני ל"ג בעומר, לפחות אנשים בציבור הדתי היו מתגלחים לכבודו של יום.
איך מתמודדים עם המצב הזה? הגישה הרווחת היא שאם רק נגביר את החגיגות אז בסופו של דבר כל הציבור יסחף אחרינו. אני אינני סבור כך. דווקא ביום הזה שהרבה מסממניו יצאו מבית מדרשו של הרב קוק אסור לשכוח שצריך להקשיב לנשמת ישראל המדברת מתוך תחושות ההמון. אינני מרגיש שאני יכול לחגוג על מצב עם ישראל, כשרוב עם ישראל איננו חוגג.

כמובן שאני נאמן לחינוך אותו קיבלתי ואני סבור שיש להודות להקב"ה על הניסים ועל הנפלאות שנעשו לאבותינו ולנו ביום כ"ח באייר, אך אני מתייחס ליום כיום חג בערך כפי שאני מתייחס לראש חדש כיום חג. זאת אומרת, יום שמימוש הפוטנציאל החגיגי שלו נמצא אי שם בעתיד הלא נודע ובינתיים אנחנו יותר מסמנים אותו מאשר חוגגים אותו.