ד"א "אמור אל הכהנים" הה"ד: (תהלים יט) "יראת ה' טהורה עומדת לעד" א"ר לוי: מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקדוש ברוך הוא זכה ונתנה לו הפרשה הזו שאינה זזה ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות. ואיזו זו? פרשת המת שנא': "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן": (ויקרא רבה כו)
המדרש מסביר שהפרשיה הראשונה בפרשת אמור, המצוות אודות האיסור להיטמא למתים והחובה להיות טהורים, ניתנה לכהנים בזכותו של אהרן הכהן שהיה ירא מלפני הקדוש ברוך הוא. מפרשי המדרש מסבירים שיראתו של אהרון באה לידי ביטוי בפסוקים כאשר משה אומר לאהרן "קרב אל המזבח" - מזה שמשה היה צריך להאיץ באהרן להתקרב אל המזבח ניתן ללמוד שהוא היה ירא. בזכות יראה זו הוא זכה בפרשיית טומאת המת.
השאלה העולה מקריאת המדרש היא: מה הקשר בין יראה מפני הקב"ה לבין האיסור להיטמא למת? מדוע נבחרה דווקא פרשת המת להיות השכר על יראתו של אהרון?
כנראה שיש להסביר את פשט המדרש שלחז"ל היה קשה מדוע התורה ייתרה שתי מילים בפסוק הראשון בפרשה - לכאורה היה מספיק לומר "אמור אל הכהנים לנפש לא יטמא", מדוע התורה הוסיפה את שתי המילים "בני אהרן". מזה הסיקו חז"ל שמצווה זו ניתנה בזכותו של אהרון. נדמה שכך יש להסביר את פשט המדרש, ובכל זאת נשאר לנו לחפש אחר הקשר בין פרשיה זו לבין יראתו של אהרון.
הרמב"ם במורה נבוכים מסביר את הטעם לאיסורי טומאה וטהרה:
משמעות רבה מיחסת התורה ליצירת אוירה של רוממות ויראה במקדש. אלא שטבע האנשים שכל דבר שמתרגלים אליו מאבד את יחודו והערכה אליו. כדברי הפסוק: "הוקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך". רצתה התורה שההשפעה של ענווה ויראה שמשרה המקדש תישאר לתמיד, ולכן הגבילה התורה את הכניסה למקדש רק לטהורים, ואסרה על הטמא להיכנס למקדש. (מתוך: מורה נבוכים על התורה, הרב דוד מקובר, הוצאת מוסד הרב קוק, ויקרא יט ל' "ומקדשי תיראו")
לפי הרמב"ם הזה אסור לאדם טמא להיכנס למקדש כדי שאנשים לא יבואו לבית המקדש יותר מדי. הכהנים נצטוו להיות תמיד טהורים - אסור להם להטמא, מה שאין כן אדם רגיל מישראל שאין עליו איסור להיטמא ולא מצפים ממנו שיהיה תמיד במצב של טהרה. אם הכהנים תמיד יהיו במצב של טהרה ישנה סכנה פן יתקיים בהם "פן ישבעך ושנאך", שכן להם תמיד מותר להיכנס לבית המקדש שהרי הם תמיד טהורים. אך בטבעם של הכהנים טבוע אותו מידה של אהרן אביהם שירא מהקב"ה. אהרן היה צריך שמשה יזרז אותו להתחיל בעבודה מפני שהיה ירא. הכהנים בטעם יראים מלהיות יותר מדי בבית המקדש, ולכן אין סכנה שהם יהיו שם יותר מדי. ולכן בעקבות יראה זו שהיה אצל אהרן, וכנראה ממשיך בזרעו אחריו, הקב"ה נותן להם את פרשת המת, שכן אם אין סכנה שהם יהיו יותר מדי בבית המקדש, מפני היראה, אין מניעה שהם יהיו תמיד טהורים.
לע"נ הטהורים והקדושים חללי מערכות ישראל שמסרו נפשם על קידוש השם - הי"ד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!
בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.