בתגובה לרשימה תמחה את זכר עמלק בעניין קריאה נכונה של פרשת זכור, קיבלתי מהרב "מענה לשון" את התגובה הבאה:
מתפלל הייתי שחרית בהיכל ישיבה פלונית בשבת קודש פרשת זכור.
והנה הכרוז קורא "עתה יקראו את קריאת זכור בנוסח אחד, ולאחר מוסף בשאר הנוסחים".
ובעודי מביט תמֵהַ על מקראות גדולות שבידי לראות אם הוא חומש נוסח אשכנז או ספרד, והנה ארון הקודש נפתח ומתוכו מוצא ספר תורה נוסף...
עוד זה בא - זה מדבר: "יקראו עכשיו בכל הנוסחים". אם בנוסחים שונים עסקינן - הייתי מבין מדוע לקרוא את כולם, אך מתברר שאין אלו אלא מנגינות שונות ומבטאים שונים של אותו נוסח:
הפעם הראשונה הייתה בס"ת ספרדי במבטא "ספרדי" בניגון אשכנזי (למַעט חזרה על הפסוק האחרון בכדי לקרוא באופן שונה רק את הצירי של "זֵכֶר", אע"פ ש"עמלֵק" נשאר "עמלֶק" וכיו"ב - גם בקריאה השניה...)
הפעם השניה: מבטא "ספרדי" בניגון מרוקאי
הפעם הג': מבטא "ספרדי" בניגון ספרדי ירושלמי
הפעם הד': מבטא וניגון תימניים
הפעם הה': מבטא "ספרדי" בניגון אלג'ירי
ואח"כ קראו בס"ת האשכנזי במבטא "ספרדי" בניגון אשכנזי כנ"ל.
בינותי בספרים, ומצאתי במקראי קודש פורים לר' משה הררי (א, יז) שמביא לעשות כן לענין מבטא שונה וספר תורה שונה. אך לא נזכר שם לחזור רק בשביל ניגון טעמים שונה (וע"ע שם בהערה מ"ד שכתב שאשכנזי הקורא בהברה ספרדית - א"צ לחזור על זֵכֶר). ואם כן, במקום שש קריאות ושני חצאים -- די היה בשלוש קריאות בשני המבטאים שנקראו (ספרדי ותימני, וכן בס"ת האשכנזי)!
--> אילו הייתה זו הבעיה היחידה - החרשתי!
ברם, מה שהביאני לכתוב שורות אלה, היה משפט ששמעתי לאחר הקריאה.
פלוני אמר לאלמוני {בן אותה עֵדה}: "יישר כח שהוצאת אותנו ידי חובה!"
ותגובת אלמוני "כולם הוציאו אותנו ידי חובה!" (- אשרֵנו שזו הייתה התגובה!)
דברי פלוני, שהשתמע מהם ששאר הקריאות לא הוציאונו יד"ח -- עוררו בי הרגשה נוגה של חוסר אחדות, מעין כותרת מודעה זו.
ואצטט משו"ת אגרות משה (או"ח ג' סימן ה'):
"...מוכרחין לומר שכל ההברות של כל העֵדות כשרין לדינא, דקריאת חליצה הא נקרא בלשון הקודש דוקא... ונמצא שנצטרך ללמד את האשה שתוכל לקרוא בכל ההברות, דאם לא כן נמצא שחליצות של הספרדים פסולות לדידן, וחליצות שלנו פסול לספרדים! - שלא מצינו דבר כזה! ולכן משמע ששתי ההברות כשרים, שלכן אף שהאשה אינה יודעת אלא הברה אשכנזית או רק הברה ספרדית - כשרה החליצה... ומה שנחשב שתי ההברות כל אחת מהן לשון הקדש... הוא מטעם שאם יש קהל גדול שקוראין אותן האותיות והתיבות בנקודות שבלשה"ק בהברה קבועה - נחשב זה ג"כ לה"ק, אף שהוא שינוי מהברה שדברו אבותינו ושניתנה התורה"...
לפיכך, כל מה שמהדרין לקרוא כמה פעמים הוא הידור של דקדוק בקריאה לפי הדעות השונות, אע"פ שבכל קריאה יוצאים יד"ח (דרך אגב, יש עוד כמה מבטאים שלא נקראו). אך האם לא יצא שכרנו בהפסדנו? האם הידור זה שווה את מחיר אחדותנו? את מחיר אחדות תורתנו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!
בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.