ביקורת ספרים: "דורש טוב לעמו" - סיפורים על הגר"מ אליהו

בשבת שעברה הזדמן לידי הספר "דורש טוב לעמו" שכתב הרב שמואל זעפרני, מזכירו האישי של הראשל"צ הג"ר מרדכי אליהו שליט"א. הספר מורכב מסיפורים שסיפר הרב מרדכי אליהו ומסיפורים שארעו לרב אליהו. הספר הינו מהודר מאד, מודפס על נייר כרומו ויש בו מגוון רחב של תמונות יפות של הרב ושל רבנים נוספים הקשורים לחייו של הרב. בעיני, היתרון הגדול ביותר של הספר הוא שהוא ראה אור עוד בחיים חיותו של הגר"מ אליהו. בעשורים האחרונים התרבו ספרים וסיפורים על גדולי ישראל שאין בהם אפילו זיק של אמת ופרטים רבים נשמטים מתולדות חייהם בכדי "להכשיר" אותם לפי ההשקפה האידיאולוגית ה"נכונה". את הדוגמא המגוחכת ביותר של תופעה זאת ניתן לראות באתר של החב"דניקים המשיחיסטים שהשמיטו מתולדות רבם, הרמ"מ שניאורסון זי"ע, את העובדה שהוא ניפטר, הוספד והובא לקבורה במסע לוויה רב משתתפים. כך שיש לברך על ספר שיוצא לאור בחייו של נושא הספר, באופן שסביר להניח שהוא ראה את רוב, אם לא כל, סיפורי הספר ואישר שהם אכן נכונים וראויים לדפוס.

נקודה זאת מתעצמת כאשר מגיעים לחלק מסיפורי המופתים המופיעים בספר. לדוגמא, מופיע סיפור שבו הרב עובר בגלאי מתכות עם מתכות על גופו, אך הגלאי איננו מצפצף. בסיפור נוסף נכתב שכאשר העלו את עצמות החיד"א לארץ הרב היה אחראי לטפל בהם וכשהחל את הטיפול התחיל רעש גדול לצאת מהארון ורק כאשר הרב ביקש מהחיד"א לחדול מהרעש אכן פסק הרעש. אם סיפורים אלו היו יוצאים לאור רק אחרי מאה ועשרים, אז אנשים רציונליסטים כמוני מיד היינו מפקפקים באמינות הסיפור ומכריזים, באוזני כל מי שהיה מוכן לשמוע, שלעולם הרב לא היה מפרסם דברים כאלו בחייו ושהוא היה תלמיד חכם ולא איזה קוסם כפי שהוא מוצג בסיפור זה. עתה, שסיפורים אלו יוצאים תחת לעיניו המבקרות (ובחלק מהסיפורים הללו המחבר כותב בפירוש שהוא וידא את פרטי הסיפור עם הרב לפני פירסומו) בהחלט נוצרת לאותם רציונליסטים בעיה.

הברכה השנייה שהספר מביא איתה היא הסיפורים והאוירה המובאים בספר אודות חכמי המזרח שגרו בירושלים ששמעם לא תמיד מגיע לאוזני מי שהתחנך בישיבות בעלי אוריינטציה אשכנזית. דמויות כמו חכם רבי עזרא עטייה, חכם רבי יעקב מוצפי, חכם רבי צדקה חופין ועוד קמות לתחייה בספר זה ומקבלות מקום של כבוד לצד הדמויות המוכרות יותר כמו החזון איש.

המחבר, הרב שמואל זעפרני, הוא האדם הקרוב ביותר לרב מרדכי אליהו זה כמה עשורים וסביר להניח שיש באמתחתו סיפורים רבים שזמנם עוד לא הגיע לראות אור, אך ללא ספק הוא האדם המתאים ביותר לכתוב ולהוציא סיפורים אלו לאור.

המגרעות שמצאתי בספר היו שאין בספר כמעט איזכורים ליחסים של הרב עם דמויות שהיו בחיים בעת הוצאת הספר. לכן חסרים סיפורים על יחסי הרב ורעייתו, הרב ובניו, או סיפורים אודות הגר"א שפירא שהיה עמיתו ברבנות הראשית ועוד. יש לציין שלאורך כל הספר ועל אף התמונות הרבות המופיעות בה, כולל תמונות מחתונת הרב, אין אף תמונה של אשה כולל הרבנית המוזכרת לאורך הספר רק פעמים בודדות ביותר. ייתכן ויש אנשים הרואים בכך דבר חיובי וייתכן שהרב עצמו הורה לעשות כך, אך בעיני סיפור על יחסי האהבה בין הרב והרבנית היו מוסיפים לי יותר מאשר הסיפור אודות גלאי המתכות שאיננו עובד על מתכות שהינם מתחת לגלימת הראשל"צ. גם פרטים אחדים מהביבליוגרפיה של הרב אינם מופיעים בספר, כגון חברותו בברית הקנאים. נקודה פיקנטית נוספת השייכת לפיסקא זו הוא שמופיע בספר סיפור אודות "אחד מחשובי הרבנים בדורינו", סיפור זה מופיע בביבליוגרפיות הרבות שיצאו על הגר"ע יוסף, אך בספר זה בחרו להעלים מהקורא את שמו של גיבור הסיפור.

אין במגרעות הללו לפגוע בשום דבר מהריווח של הספר והן רק מוכיחות שיש להוציא עוד ספרים כמו ספר זה על הרב ועל רבנים אחרים בדורינו.