פתחו שערים ויבוא גוי צדיק

השבת התפללתי בבית הכנסת של הקהילה הדתית לאומית בשכונת מגדל המים בבית-שמש. בקהילה זו הגדילו לאחרונה את בית הכנסת מ100 מ"ר ל150 מ"ר. בליל שבת בית הכנסת היה מלא לחלוטין ולא הבנתי איך כל הציבור שנכח שם היה יכול פיסית להיכנס למבנה שהיה בגודל של 100 מ"ר. אחד מגבאי בית הכנסת סיפר לי כי למרות שבשנה האחרונה מספר גדול של משפחות עזבו את השכונה לטובת שכונות וערים אחרות, בית הכנסת היום מלא יותר ממה שהוא היה כאשר המבנה היה קטן יותר. ההסבר שלו לתופעה זה שכמות מכובדת של מתפללים פשוט לא הגיעו לבית כנסת כי לא היה מקום. ברגע שהם ראו שהרחיבו את המבנה ושעתה יש מקום הם שוב פוקדים את המקום באופן קבוע.
כל אחד יודע שיש אנשים שגם אם הם יצטרכו לעמוד כל התפילה מפאת מחסור בכסאות, וגם אם הם יצטרכו לעמוד מחוץ לאולם התפילה מפאת מחסור במקום, הם ימשיכו להגיע בקביעות לתפילה בבית הכנסת. מה שלא תמיד אנחנו לוקחים בחשבון שיש ציבור לא מבוטל שמעוניין להגיע לבית הכנסת, אך יעשה זאת רק אם הוא ירגיש בנוח ורק אם יהיה לו שם מקום לשבת (גם אם אין זה מקום קבוע). ואם לא, אז הם פשוט ישארו בבית.
כאשר כתבתי (בפוסט: תמונת מצב - קהילת מיתר) שאם אנו עתה בונים בית כנסת עלינו לקחת גם אחריות על אותו ציבור שמעוניין לבוא, אך אינו מרגיש מחוייבות לבוא ולהשתתף בהוצאות כי בניית בית כנסת אינו בסדרי העדיפויות שלו, התכוונתי בדיוק לציבור שעליו דיבר אותו גבאי מבית שמש. אנחנו יכולים לעמוד מהצד ולהצטדק ולומר שיש בזה משום התנשאות ופטרונות להתייחס אל הציבור בצורה כזו, או לחילופין אפשר להערך בהתאם ולעשות כמיטב יכולתינו כדי שיהיה מספיק מקום גם לאנשים שבית הכנסת אינו בראש סדרי העדיפויות שלהם אך בכל זאת מעוניינים לקחת חלק בתפילות הסדירות.

מוקדש באהבה לאיתן יוסף שטרנברג לרגל היכנסו לברית ולמארחי בשבת.