tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post1335919312379524047..comments2024-01-23T11:44:07.598+02:00Comments on רב צעיר Rav Tzair: האדם המאמין בעולם המודרניRavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.comBlogger1125tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-88047655566435632932012-03-05T08:01:06.067+02:002012-03-05T08:01:06.067+02:00שם השולח: נתנאל תאריך: 29/12/09, 20:52:57לענ"...שם השולח: נתנאל תאריך: 29/12/09, 20:52:57לענ"ד, זה בדיוק המקום בו צריך להקל באיסורי דרבנן של 'אמירה לנוכרי', אבל לא להתיר לגמרי כל איסור דאורייתא. להערכתי אם ראש המערכת הוא אדם דתי שאכפת לו מהשבת, אפשר יהיה למצוא סידור כזה של יהודי שמחליט מה לעשות וגוי שמבצע בפועל פעולות שונות, בדומה לאיך שחברת החשמל צריכה להתנהל בשבת. (או שכבר מתנהלת כך?)<br /><br />אם דרוזים מגוייסים לצבא בהמוניהם, נראה שאפשר יהיה למצוא גם כמה שיעברו סיווג בטחוני מקיף לטובת מטרות כאלו.<br /><br />שם השולח: אלחנן תאריך: 30/12/09, 00:35:58לגבי זכויות קניין בספר דיגיטלי - מדוע שיהיה הבדל בינם לבין ספרים רגילים?<br />לכאורה ההבדל בין צילום נייר להעתקה של קובץ pdf הוא טכני. בשני המקרים החומר שייך לי, ואני רק משכפל תוכן. אם אסור להעתיק ספר רגיל ללא רשות (מעציב לגלות שגם זה לא כ"כ ברור), מדוע בקבצים יהיה מותר?<br />(כמובן ההנחה היא שזה קובץ שהבעלים לא מעלה לרשת, שהרי חזקה על כל מה שהועלה לרשת, שזה ע"מ להפיץ)<br /><br />שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 30/12/09, 06:15:10נתנאל,<br />זה פתרון לא פשוט. האם תהיה מוכן לדוגמא להתפשר על איכות לצורך השגת "אמירה לגוי"?<br /><br />אלחנן, <br />יש להעיר שספר דיגיטלי הוא שונה קצת מקובץ דיגיטלי דווקא בגלל מה שכתבת, שיש להשוות אותו לספר רגיל. ספר שאדם מסיים לקרוא, אין לו בדרך כלל בעיה להעביר אותו לשכנים שלו לקריאה, בשונה ממוסיקה שאדם בדר"כ מעוניין שהדיסק ישאר ברשותו. <br /><br />שם השולח: שמעון האיתן תאריך: 30/12/09, 17:18:33על פניו זה אכן פיתרון לא פשוט. השאלה היא מה מגמת המערכת. לדחוק את השבת לצד וההיתר כבר יימצא, או לחפש את הפתרונות המיטביים יותר (בתחום האפשר) מבחינה הלכתית.<br /><br />משל (שכנראה אינו בדיוק הולם לעניין זה, אבל הוא שעלה בדעתי בראשונה) לפריץ שאמר למושק'ה שלו, 'תרצה לאכול חזיר?' ויען המושק'ה: 'לא'. אמר הפריץ: 'ואם אצמיד חרב לצווארך ואכריחך [לשם שעשועי האישי] לאכול?' ענה המושק'ה: 'לא תהיה לי ברירה, פיקוח נפש דוחה איסור אכילת חזיר'. עשה כן הפריץ והכריח בחרב שלופה את מושק'ה לאכול חזיר. לאחר כמה לעיסות קץ הפריץ בשעשוע והניח את החרב. פנה אליו מושק'ה בפה מלא: 'תוכל לשים אותה עוד פעם על הצוואר, כדי שאני אוכל להמשיך לאכול'?<br /><br />והנמשל מובן, חושבני.Anonymousnoreply@blogger.com